ילדה כותבת

היא יושבת מול דף ריק, היא רוצה לכתוב, הראש שלה מלא רעיונות, והיא רק ילדה…
היא רוצה לכתוב סיפורי אהבה, היא מלאה בהמון סוגים כאלה, והמחשב שלה מלא בקבצים עם סיפורים שהיא לא מסיימת…
היא רוצה לגמור סיפור ולהוציא אותו לאור, היא רוצה לכבוש את כולם עד דמעות, היא רוצה להיות הסופרת הכי גדולה בעולם- ראיונות לעיתונים ולטלוויזיה, עוד ספר ועוד אחד, ואולי סרט על ספר ובעתיד גם דוקומנטרי ואולי בסוף יהיה לה קהל מעריצים.
היא מנערת את ראשה, מה היא מבינה?! היא רק ילדה, אפילו לא בת 12 והיא כבר כותבת סיפורי אהבה: מרגשים, שמחים, עצובים, ממלאים בתקווה, אולי אפילו מזילים דמעה.
היא נושמת עמוק, כותבת דף עם שמות ודמויות, היא מוסיפה כמה קטעים אפשריים ומתחילה לכתוב סיפור שמרגש אפילו אותה.
יש לו התחלה, יש לו סוף, היא צריכה עוד לבנות את האמצע. היא נכנסת לזה עד הסוף, כותבת וכותבת מידי יום אבל עדיין לא מסיימת, אפילו לא קרובה.
ואז עולה רעיון חדש, היא שוכחת מהקודם וכותבת אותו בגאווה. היא מרגישה חכמה ומיוחדת- ילדה מתבגרת וכבר היא כותבת.
אפילו בבית הספר היא משרבטת מילים על דף, מדי פעם מרימה מבט לילד שהיא מחבבת, מקשיבה למורה ומתעסקת בעניינים של עצמה. היא מדמיינת ספר המשך ועוד אחד ואפילו עוד אחד, כשהיא רק מתחילה את הספר הראשון. היא מתרגשת, מדמיינת את עצמה בעוד 20 שנה, סופרת מוכרת עם מלא ספרים, מתראיינת וכולם יושבים וצופים. היא עונה על שאלות שבדרך כלל שואלים ומוסיפה עוד כמה שהתשובות ירגשו את הצופים, היא מתרגשת ומחכה- היא מקווה לעתיד ענק בו היא מצליחה.
ואז היא מתעוררת, עדיין יושבת מול דף ריק, הראש שלה עדיין מלא רעיונות והיא עדיין רק ילדה, ילדה עם דמיון ענק, ילדה בוגרת ואחראית עם חלק ילדותי, ילדה שמתחילה לכתוב סיפור חדש שבטח בעוד חודש תשכח…