יכיר בחסרוני

אני צריחה לברוח
אני צריכה לברוח שוב
למקום אחר
לכול מקום אחר
אני צריכה לשכוח
לשכוח את כול המעשים
כול האירועים
כול הרגשות החבויים
לארוז לתוך תיק אחד גדול
את כול השמות הבדויים
ששמשו אותי שנים
להתחיל מחדש במקום מרוחק
שם אולי בתקווה לא יתגלה האבק
לא יתגלו כול השקים
כול המעשים
כול האירועים
שם אוכל שוב לנשום לרווחה
אולי לא בלב שלם
כי שכחתי איך לב כזה בכלל מרגיש
בכול מקום אותו עזבתי
נשארו חתיכות קטנות שלי
אולי כתם של קפה על שולחן עץ גדול
או חורים של מסמרים על קיר בטון
יסגיר את עצם קיומי באותו המקום
אבל גם אם חצי נשמה
אפשר עדיין לנשום
אני כמו הרוח הולכת ובא
לא קבוע ,לא ברורה, לא מוחשית
ואם יום אחד
אמחק לגמרי מעל פני האדמה
אף אחד לא באמת יכיר בחסרוני