יונים

כשהייתי קטן, אבא שלי לקח אותי איתו לחנות שהוא עבד בה לעתים רחוקות.
מול החנות הייתה כיכר, ולידה חנויות נוספות;
ובין החנויות, גם חנות מאפים.
חנות המאפים תמיד משכה לכיכר יונים, ומדי פעם הכיכר הייתה מלאה בהן.
כילד קטן, הדבר שהכי עניין אותי בחנות, אפילו יותר מהעובדה שזו חנות ממתקים – היה אותם יונים.
תמיד נהגתי לזרוק להן חיטה ולראות אותן מופיעות ברגע, וזה תמיד גרם לי לשמוח.
האומנם,
נראה היה שכל שאר האנשים מלבדי נהנו אך ורק מלהבריח את היונים, או לנסות לתפוס אותן.
ולכן, בכל פעם שהצלחתי למשוך את תשומת לבן של הרבה יונים – באו אנשים והרסו את הכל.

חלפו להם השנים, ועכשיו, בתור נער, אני מוצא את עצמי עוזר לאבא שלי לעבוד בחנות בכל סוף שבוע.
העבודה בחנות נוראית, והסביבה עצמה היא הסיבה לכך;
ועם זאת – אני לאחרונה גליתי מחדש את האהבה שלי לראות את היונים בכיכר.
ולכן, בכל פעם כשאני הולך לעבוד בחנות, אני קונה לעצמי 2 לחמניות – אחת לי, ואחת ליונים.
האומנם,
בכל פעם שהרבה יונים מגיעות לכיכר – מישהו מבריח את כולן והורס הכל.
אבל למרות זאת,
אני ממשיך להאכיל את היונים אפילו שזה גורם לעוד ועוד אנשים להבריח אותן גם היום,
ומכאן הבנתי שהייחודיות שלי נשמרת, ולא משנה כמה שהסביבה עלולה להיות שונה ממני – אני צריך להישאר נאמן לעצמי.