"יומני משפחת אדר" הצד הנשי- פרק 1

זו הייתה שנת 1909,אני הייתי בחור צעיר, כשבפעם הראשונה הגעתי לפריז. חברי פראנק שגר בפריז פגש אותי ועשה לי סיור בעיר.. הוא הראה לי את מגדל אייפל, את נוטרדם,וגני לוקסמבורג..לבסוף הגיע הערב, היינו רעבים והחלטתו להיכנס לאיזו מסעדה, הוא הציע לי לטעום בשר של צפרדע.. עניתי לא שאין סיכוי שאני נוגע בדבר הזה.. בסוף נכנעתי וטעמתי.זה לא היה כל גרוע כמו שחשבתי. אבל עדיין לא לטעמי.. דיברנו על החיים, על בחורות ועוד דבריט.. פתאום אמר לי פראנק "אחנו חייבים ללכת מחר לתיאטרון, אני חייב להראות לך משהו שלא ראית בחיים…!"..
"נו באמת פראנק, מה אתה לא מכיר אותי?! מה לי ולתיאטרון.." אמרתי לו.
"אתה לא מבין זה משהו מיוחד שאתה חייב לראות.."
"מה ?" שאלתי. "הפתעה.." הוא השיב.
למחרת בערב הלכנו לתיאטרון, ישבנו בקהל,
יצא המנחה ואמר "גבירותי ורבותי קבלו את העלמה ליליאנה אדר !!"..
הקהל מחה כפיים ואז……………. היא עלתה לבמה…נשימתי עצרה, וופיה האיר את כל האולם, ליבי פעם בקצב מטורף וגופי עלה בחום..
ראיתי מולי עלמה בעלת שיער קהה,עור בהיר , ועיניים שחורות. היא הייתה לבושה בשמלה לבנה פשוטה ונראתה כמו מלאך שירד ארצה מהשמיים.
היא פתחה את פיה וקול כנגינת חליל או נבל יצא ממנה… זה היה כמו לבקר לכמה רגעים בגן עדן..
היא גמרה לשיר והקהל פרץ במחיאות כפיים סוערות..כולם קמו מרוב התרגשות עם צערות "בראבו"..

הקונצרט נגמר.. סערת רגשות התחוללה בי ..
רצתי אל מאחורי הקלעים, אך עצרו בעדי שני מאבטחים בריונים,שאמרו לי שאין כניסה לזרים… ניסיתי להסביר להם שזה עניין של חיים ומוות ואני חייב להיכנס, אבל זה לא כל כך עניין אותם..והם לקחו אותי מהידיים והרגליים, והשליכו אותי החוצה..
אבל אז קיבלתי החלטה לא לוותר ולפגוש אותה בכל מחיר אפשרי..

קניתי כרטיס לעוד קונצרט שלה ובאתי שעתיים לפני. וחיקיתי בכניסה האחורית עם זר וורדים..
כעבור חצי שעה הגיעה מכונית 'טומס' שחורה שנעצרה בכניסה. במושב האחורי ישבה אשה עם וכובע לבן גדול, רחב שוליים,שהסתיר לה את הפנים. נהג המכונית יצא, פתח את הדלת לגברת, הושיט לה את היד ועזר לה לרדת. היא הודתה לו, והלכה לעבר דלת התיאטרון…
שהיא הבחינה בי, הגבירה את צעדיה, כדי לא להיתקל בי.. אבל אז קראתי בשמה "ליליאנה!".. היא עצרה והסתובבה אלי. היא הביטה בי בעיניה השחורות הגדולות.. לא הצלחתי להוציא מילה מפי.. אז, היא אמרה לי משהו בצרפתית. לא הבנתי כלום. התחלתי למלמל כל מיני דברים באנגלית, אבל היא אמרה לי שהיא לא מבינה אותי ..
רגע מביך של שתיקה עבר. ומבטינו נפגשו.. זרמים של חשמל עבור בגופי..היא חייכה אלי ופנתה לעבר הדלת..

"ליליאנה!" קראתי לה שוב.
היא הסתובבה. הושטתי לה את זר הורדים.. היא צחקקה, לקחה את הזר ונעלה מאחורי הדלת..
———–
"אבא, תספר עוד משהו על אמא. אני כמעט ולא זוכרת ממנה כלום.."

"לא מספיק, כבר מאוחר את צריכה לישון.."