יומני היקר ♥♥♥ !!!

לקום לעוד יום חדש ולקבל את היום באהבה,
לחייך חיוך מאולץ כדי להרות שהכול בסדר למרות שלא,
להגיד לכולם בוקר טוב,
לחבק את הורים , האחים הקטנים, ולנשק לכולם נשיקה קטנה ומתוקה,
ליתלבש בבגדים שיעשו לי טוב, כדי להרות לכולם, ש…היי..רגע, אני גם בסדר
אני בסדר גמור, אני אינני שונה, ועם כן רגע נזכרתי כן מישהו אמר לי את המשפט הזה פעם,
אני זוכרת את המילים האלו כן זה המילים הוא אמר לי שכול אדם שונה ,
ולכול אדם יש את השוני שבו וזה מה שעושה אותו ליפה יותר ,
אז העם הוא צודק?
אולי..אני אינני יודעת ,
אך המילה שלו מאוד נכנסה עמוק לליבי,
אז לחייך חיוך ולהגיד שהכול טוב מיל לימד אותי את זה,,,
הא כן בטח נזכרתי זאת הייתה אמא שלי שלימדה אותי את זה ,
אני זוכרת שאמא אמרה לי שעם אני החייך אז היום שלי יהפוך ליותר טוב, אז אמי צודקת..
אני תאמת חושבת שכן , אך היום אימי כבר איננה פה , אימי כבר איננה לצידי,
היא כבר לא פה כדי לחבק אותי, אבל זה הזיכרון האחרון שנישאר לי ממנה ,
הדמעות כבר יורדות מעיני , יומני היקר, חברי הטוב,
אתה היחיד שמבין אותי , אתה היחיד שיודע את הכול,
אך למה?
למה דווקה אני מכולם?
למה ? למה דווקה בי?
למה?
יומני היקר , חברי הטוב רק אתה יודעה רק אתה מרגיש , רק אתה יודעה את אותם הרגשות,
שאף אחד אחר לא מרגיש, בעצם אתה מאוד כמוני, כי תאמת שתינו מאוד סגורים ,
ולשתינו קשה להפתח , אתה מבין אני לא נפתחת לאף אחד ,חוץ ממך,
אתה יודעה למה ? אני הגיד לך למה ? כי בך אני בוטחת , כי אני יודעת שבעצם אתה לעולם לא תבגוד בי,
אך היום קרה משהו נוראה , היום זה אחד הימים שתאמת כול הסודות כבר אינם היו מוסתרים ,
זה יום שתאמת כול הסודות, כול השיחות , כול הדיונים ,
הכול ממש הכול , הכול יתגלה ובגלל מי בגלל ילדה אחת מגעילה ,
אני הספר לך את סיפורי .
==================================================================
יום בבוקר , אני נכנסת לבית הספר , זורקת לכולם חיוכיים , ואומרת בוקר טוב עם חיוך על הפנים ,
" היי", קרה שחר לעברי ,
שחר הוא חברי הטוב, היה ידיד שלי מהכיתה ,
הוא בגיל שלי אניחנו גם באותו מזל ,
בדיוק באותו זמן שאמא של שחר ילדה אותו אז אמא שלי נכנסה לבית החולים ,
אז אני ושחר בעצם חברים מלידה ,
" היי שחר " עניתי לו בחיוך,
" מה נישמע ? ,יפה שלי , "
שאל אותי שחר , " הכול טוב " עניתי לו ואחרי זה אני והוא נכנסנו ביחד לכיתה,
שאנחנו מחזיקים ידיים ומדברים, ואל תשאל את מי ראיתי, כן את לינוי ,
לינוי זאת היא הילדה שמקנה בי תמיד בלי סיבה בכלל,
ראיתי אותה מתקדמת לעברנו ,
" היי מאמי " אמרה כשהיהא קופצת על שחר , יסתכלתי עליו לא שהיה לי אחפת להפך אני שמחה בשבילו מאוד,
" אמ..היי" אמר שחר כשראיתי אותו טיפה מבוייש מהמצב,
ואז תאמת אמרתי נינוי בוקר טוב , כן זה אחד הדברים שגם את זה אמא שלי לימדה אותי ,
אמא שלי אמרה לי שגם לאויב הכי גדול שלי , וגם לזה שאני הכי לא אוהבת בעולם , היא אמרה לי שאני הגיד לו שלום , כי בעצם שלום, זה מילה יפה אך עם הרבה תוכן והשפלה,
השלום נשמע מאוד נחמד אך הוא הורס את אותו אדם במהירות ,
" היי לינוי" קראתי לעברה ,
" אמ… היי" אמרה לי בעיניים מתגלגלות, ואז היא עזבה את המקום ,
והלכה למקומה, המורה נכנסה לכיתה כולם יתישבו אחרי שעתים של למידה ,
היה לנו צילצול להפסקה, יצאתי מהכיתה לחצר הקטנה ,
וישבתי וחשבתי על הכול , אתה מבין חברי הטוב ,
לא באמת יש לי אחים, אך אני מתארת לעצמי את זה כך כדי להפוך לי את החיים ליפים יותר,
למרות שעצוב לי מאוד , אני מבינה מבינה את אבי
אני ואבא שלי חיינו לבד , ממש לבדינו בדירה קטנה ,
יומני היקר , הרבה מחשבות מתרוצצות עכשיו בראושי ,
אני מבינה עכשיו את החיים,
אז כך זה היה אני ישבתי לי מסתכלת לצעד אחר כדי שאף אחד לי יציצ פיתום ומעיני הדמעות זלגו הם לא פסקו , ומעיני זלגה לה עוד דימה קטנה ,
אך זה לא היה אחפת לי בסוף אחרי שנרגעתי מעט נכנסתי לכיתה,
חיפסתי אותך , לא הבנתי היכן אתה חברי הטוב ,
חפסתי וחפסתי, ופיתום אני שומעת קולות צחוק של ליגלוג,
וכן לינוי ישבה שם שכולם מסביבה היא ישבה שם מתחילה לקראו ביומני ,
הרגשתי מאוד נבוחה,
הרגשתי שלקחו ממני חלק מאוד חשוב , הרגשתי שלכחו את כול כולי ,
ופיטום כולם יפנו את מבטם לכיוני כולם יסתכלו עלי , אף אחד כבר לא אמר מילה ,
ומאותו יום אף אחד אפילו לא הסתכל לעברי,
כולם רק הסתכלו עלי במבט רצחני שלא רציתי בכלל,
נפגעתי נפגעתי מאוד , מאוד הייתי פגועה,
כולם המשיכו לצחוק ולצחקק,
אני לא יכולתי יותר , ואז חתפתי מידה של לינוי את יומני , ורצתי מהר לשירותים ,
ונעלתי את עצמי שם , התחלתי לבכות כמו שלא בכיתי מעולם , אוצתי את כול הכאב שהיה בי ועם השנים הוא פשוט נסתם , התחלתי שם לבכות ישבתי שם שעות , עד אחרי הדפיקה , מישהו שמע אותי
" ניקול"… שמעתי קול קורא לי ,
" ניקול אני יודע שאת שם"
כן זה היה שחר , והוא שמע אותי , לא עוצתי מילה מיפי כי לא רציתי שהוא ידע את מה שקרה לי ,
" ניקול תיפתחי לי בבקשה , ועם לא אני פורץ את הדלת" , צעק שחר שוב, ושוב ,
הרגשתי שאני לא יכול ועניתי לו , " לא רוצה " אמרתי לא , " תלך מיפה בבקשה "
" ניקול" צעק שוב שחר, " נו..בבקשה ממך תפתחי לי"
ואז פתחתי לא לא יודעת למה אבל פתחתי לשחר את הדלת ,
" מאמי מה קרה ? יפה שלי למה את בוכה ?"
אני לא אמרתי דבר אלה רק בכיתי עליו , ובסוף אחרי בכי מרובה שנוצר מתוך צער ופגיע,
אני והוא יצאנו מהשירותים,
אני ושחר יצאנו ליתקדמנו לכיון הדרך לבית , כול הדרך אני והוא דיברנו , דיברנו הרבה מאוד ,
אתה מבין חברי הטוב, יומני היקר , שחר נתן לי תחושבה של ביטחון הוא נתן לי תחושה שאני בעצם אף פעם לא לבד ואני באמת הצלחתי להפתח אילו שזה דבר שבחיים שלי לא עשיתי ,
שחר היה מאוד נחמד ,
" ניקול את רוצה שאני יעלה איתך לבית"?
" אמ… לא, עדיף שלא, אבל תודה לך על שלקחתה אותי עד לביתי"
שחר התקרב אלי ונתן לי חיבוק כול כך חם , שזה נתן לי תחושה שאני ממש לא לבד ,
ואז הוא הלך,
בערב כשהייתי קצת לבד פתחתי את המחשב , אך מה שראיתי היה באמת מאוד מאוד כואב ,
הפייס היה פתוח ושם הדגובות והליקיים שכולם עשו על דבר כול כך מגעיל ,
נינוי הוסיפה כותת ועליה רשמה " כול מי ששונאה את ניקול שיעשה ליק"
אני לא יכולתי לא האמנתי פשוט לא, וכול הדגובות והלייקים שהיו שם זה היה כואב ,
אך אני לא חשבת הרבה פעמים , חברי הטוב עשיתי את הצעד שהבטחתי בעצם לעצמי שאני לא יעשה אותו לעולם , אבל באמת לא יחולתי ועשיתי את הצעד הזה ,
פשוט לקחתי אותם את כול התרופאות , לקחתי אותם הפעם בלי שום מחשבה ,
שתתיתי אותם בחוזקה ,
ואז הרגשתי איך שכול הכוח אוזל מימני ואני כולי מתושתשת ,
הרגשתי איך שהכאב השפיעה על כול גופי , ומאז אני לא זוכרת דבר ,מאז שניקול לקחה את התרופות בידה ואפילו לא חשבה על מעשיה ,
***
מאז אני לא זוכרת כלום ,
עברתי הרבה מאוד טיפולים , ועברתי הרבה מאוד בחיים , ובעצם היום כשאני פה ,
כשאני יושבת וכותבת לך בעייני יד דמה לא אחת ולא שתיים ,
גופי מרגיש את הכאב , עכשיו עם השנים למדתי ,
למדתי שבעצם , אני תמיד השאר לבד לא משנה מתי ,
חברי הטוב יומני היקר, אני מקווה מאוד שיבינו את סיפורי
ושיבינו את משמעות החיים , אני עברתי הרבה אך עכשיו למרות כול הכאב אני פה יושבת וכותבת לך
אחרי הרבה מאוד שנים, שלא נגעתי בך יומני היקר,
עכשיו אני יושבת ונזכרת על כול חיי , היום אני כבר גדלתי אני כבר בחורה גדולה ,
אני משרתת במכון לאנשים עם בעיות נפשיות ,
שם בעצם אני מצאתי את עצמי יושבת בעצם וכותבת לך
אז עכשיו אני מבינה שתאמת אני לא מסכנה , ושבעצם אני לא לבד,
ומי שמסכנים באמת זה אותם אנשים שאין להם את מה שלי יש ,
הם אלה שיעודים לדבר רק בדיבורים רחמיים הם מסכנים תבינו, ותפנימו,
עם אלה החיים אז לאן כולם בעצם הולכים , זה השיר שמעדד בראושי
אבל אני על האושר שלי תאמת שילמתי קצת ביוקר ,
אני יושבת והשיר הזה שמתנגן באוזני מזכיר לי את כול חיי
יומני היקר , חברי הטוב,
אני מצטערת שהפסקתי אותך לאהוב , אני מבטיחה לך
שהכתוב בך בכול יום מחיי ,
למרות שאני בעצם לא יכולה וזה הכול רק במחשבה !
סוף.