יומנה של killer queen- פרק 9- נערה מתבגרת

המורה הניחה על השולחן שני דפים מהודקים בסיכת שדכן. אני ואמא שלי ניגשנו לענות על השאלון. "זה בשביל ההורים" אמרה המורה והזיזה את השאלון לכיוון אמא שלי. הצצתי בשאלון. בדף הראשון היו שאלות לגבי מה שאמא שלי חושבת על המצב שלי בבית הספר, ועל הביטחון שלי, ועל המצב החברתי. בדף השני היו שאלות על המצב שלי בבית ואיך שאני מתנהגת בבית. ´האם בנך מקפיד לבצע את כל המטלות שהוטלו עליו בבית? סמן- במידה מעטה, במידה בינונית, במידה רבה, במידה רבה מאוד.´ אמא הקיפה- במידה רבה. רק במידה רבה? מוזר… אני מקפידה לעשות כל מה שהיא אומרת לי בבית, אפילו אם זה לא מוצא חן בעיני. ואני גם לא מתווכחת איתה על שום דבר. ואני גם תמיד רואה אמהות אחרות אומרות לילדים שלהם לקחת דוגמא ממני.

´האם בנך מקפיד להשתמש בערכים שלימדת אותו?´ גם בזה אמא שלי סימנה רק במידה רבה. זהו! עכשיו רשמית אמא שלי לא מכירה אותי! אני מקפידה להשתמש בערכים רק במידה רבה? ערכים זה הדבר שהכי חשוב לי בעולם! אולי לא את כולם למדתי מאמא שלי, אבל במה שנראה לי הכי נכון והכי מוסרי אני מקפידה להשתמש. אם תשאלו אותי, הערכים שלי יותר בולטים ויותר טובים אפילו מהערכים של אמא שלי.

אני זוכרת איך פעם, נסעתי אם אמא שלי לתקן את הטלפון. ניסינו הרבה מקומות עד שהגענו לאותו המקום. הגענו בשעה 6:05, והשומר בכניסה אמר לנו שהחנות נסגרת ב6:00. אמא שלי סיפרה לו על הדרך הארוכה שעברנו עד שהגענו לשם, ושכל מה שהיינו צריכים זה בסך הכל להחליף סוללה, ובכל זאת השומר לא נתן לנו להיכנס ואמר שהוא רק עושה את העבודה שלו. אמא שלי כעסה עליו ורבה איתו והוא המשיך להתעקש שאנחנו לא יכולות להיכנס. אמא המשיכה לכעוס וקראה לו ´בן זונה´. אני יודעת שהרבה אנשים משתמשים בביטויים כאלה, גם בדיבור יומיומי ולא רק מכעס. אבל זה עדיין היה לי נורא לראות את אמא שלי אומרת דבר כזה. מה שבטוח, אני לא הייתי עושה את אותו הדבר.

אני ואמא שלי יצאנו מאספת ההורים וחזרנו הביתה. שכבתי על המיטה וניסיתי לחשוב מה בי מפריע לאמא שלי. הרי אני תמיד מקפידה להיות הילדה הכי טובה, ומקפידה לא לריב ולא להקשות עליה כמו שראיתי בסרטים וקראתי בספרים, שנערות מתבגרות עושות לאמהות שלהן. אולי היא דווקא רצתה שאהיה נערה מתבגרת כמו כולם ושהיא תוכל לריב איתי ולחנך אותי.

אני זוכרת שכשהייתי קטנה וסיפרתי לה על ריבים שהיו לי עם חברות בבית ספר, היא נתנה לי כל מיני סיסמאות ומשפטים שנראה היה שלמדה בעל פה. נראה היה שהנושא של חינוך והתמודדות עם קשיים ובני אדם מעוד עניין אותה ורק חיכתה לנערה מתבגרת שתוכל לנסות עליה את כל הססמאות והשיטות חינוך שלמדה מהספרים ומניסיון החיים שלה. כנראה לא חשבה על האפשרות שהבת שלה תתעניין בדברים כאלה בדיוק כמוה, ותדע לנהוג לפיהם בלי שידרש מאמץ מההורים.

היא כנראה עדיין מנסה לשכנע את עצמה שאני נערה מתבגרת כמו כל נערה שאוהבת למרוד ולעשות כל מיני משחקי כוחות. האם זה מה שמאכזב אותה? שאני לא עניתי על הציפיות שלה כמו כל נערה מתבגרת ושאין לה סיבה לזרוק לי ססמאות ולהעיר לי הערות חינוכיות? ומה אני צריכה לעשות עם זה? להתחיל למרוד ולעשות בעיות? הרי אני לא רוצה להקשות עליה, ונראה שהרצון הזה שלי הוא מה שמקשה עליה… אבל זה אומר שבגלל זה אני צריכה להיות מישהו שאני לא? אם היא רק הייתה מכירה אותי יותר טוב, אולי סוף סוף הייתה מבינה מה עובר לי בראש. ואולי הייתה מבינה שאני לא חייבת לשחק במשחקי כוחות ושאני לא חייבת למרוד כמו רוב הנערות המתבגרות. או שאולי אני פשוט צעירה מדי ובעתיד זה ישתנה.

התהפכתי על המיטה ובכיתי. לא בכיתי כי זו טרגדיה כזו נוראה, בכיתי כי כבר הרבה זמן לא מצאתי סיבה לבכות ולחשוב לעומק על החיים שלי בצורה כזו. התענגתי על הבכי שסוף סוף פרץ ממני וכל כך התגעגעתי אליו. ומבין דמעותי בצבץ לו חיוך קטן ומופנם. זה דווקא די כיף להיות נערה מתבגרת.