יומנה של killer queen- פרק 6- עזרה ומחשבות

לא עברתי את האודישנים של הריקוד. הם היו לרהיטי ילדים ואני לא נראית ילדותית. אמא שלי דיברה עם המחנכת לשעבר והסבירה לה למה היא לא רוצה שנפגש. אמא אמרה לי שהמחנכת אמרה שהיא מסכימה איתה שזה לא כל כך מתאים שנפגש ושפשוט בגלל שאני רציתי כל כך היא פחדה לאכזב אותי ולא לקיים את שהבטיחה. בהחלט יש לה לב רחב.

חשבתם פעם מה גורם לאנשים לרצות לעזור לאנשים אחרים ולרצות "לחמם להם את הלב"? אני לא יודעת מה איתכם, אני חושבת על זה לא מעט. פעם הגיע אלינו לכתה רב ששאל אותנו את השאלה הזאת. התשובה שלו לכך הייתה שאנחנו, בני האדם, כמו גוף אחד- אם יד ימין שלנו תחתוך בטעות עם סכין את יד שמאל, יד שמאל לא תחתוך את יד ימין בחזרה. ויד ימין תדאג לעזור ליד שמאל, לשטוף את החתך במים ולשים פלסטר אם צריך.

התאוריה שלי היא שאנשים רוצים לגרום לאנשים אחרים טוב, בגלל שהם נהנים גם מהחיים של האחר. כל בן אדם נהנה גם מחיים של אנשים אחרים ולא רק מהחיים של עצמו, זו כמו הנאה מסרט, ספר או הצגה שמבוססים על חיים של אחרים. אם כך, התקדמות של אחד היא גם התקדמות של אחר ולכן צריך לעזור אחד לשני.

אני בדרך כלל מקפידה לעזור כשאני יכולה. לפעמים עזרה נתפסת בעיני שונה מאיך שהיא נתפסת בעיניי אחרים, אבל אני בדרך כלל בוחרת בדרך המוסרית יותר, זה גורם לי להרגיש שאני עושה את המעשה הנכון. לדוגמה לפני כמה ימים, אחת המורות שלנו נראתה לי קצת עצובה מבדרך כלל. היא כעסה מכל שטות, ולא צחקה או חייכה מתי שמישהו אמר משהו מצחיק, היא נראתה כאילו מכריחים אותה ללמד אותנו והיא ממש סובלת. נראה שהיא עומדת לפרוץ בבכי בכל רגע.

זו הייתה ההזדמנות שלי לפעול ולהשפיע. החלטתי שהדרך הטובה ביותר הייתה להפנות את תשומת ליבה של המנהלת. שאלתי אותה אם היא יודעת על משהו שקרה למורה. המנהלת הבינה את הרמז שלי, והלכה לשאול לשלומה. למען האמת, היא רצה לשאול לשלומה, היא די נכנסה ללחץ מכל העניין הזה. אחר כך המנהלת אמרה לי שהכול היה בסדר איתה, ושפשוט היה לה קצת קר. אני מניחה שזו לא האמת, אני לא חושבת שזו התנהגות של מישהו שקר לו. אבל אני מבינה אותה, אולי היא לא רצתה לשתף את מה שעבר עליה, אם בכלל עבר עליה משהו. ובכלל עם התלהבות כמו של המנהלת, גם אני לא הייתי מספרת אם היה קורה לי משהו. אבל עדיין זו הייתה עזרה.

במצב כזה כשרואים שלמישהו אכפת ממך, זה גורם להרגשה טובה. למען האמת, אני לא תמיד בוחרת בדרך המוסרית. לפעמים אני בוחרת בדרך שלדעתי הכי תעזור. לדוגמה, באתר שאני אוהבת, שאפשר לשאול בו שאלות ולקבל תשובות, היה ילד שאמר שהוא רוצה להתאבד והוא בטוח בזה, ושאל אם להשאיר אחריו מכתב או לא.

כל מי שענה, אמר לו שלא יתאבד, ושזה לא בסדר ושהוא צריך לדבר על הבעיות שלו ולהתמודד איתן ושבסוף הכל עובר. כל מה שהם ענו נכון לגמרי לפי דעתי. אבל למרות שעוד לא קרה לי שרציתי להתאבד, אני יודעת שססמאות כאלה לא ישכנעו אותו להמשיך לחיות, ידעתי שבן אדם כזה מרגיש נטוש ולא חשוב ולכן הוא צריך שמישהו יראה לו שאכפת לו ממנו. כתבתי לו שהוא צריך להשאיר אחריו מכתב כי האנשים שאוהבים אותו ירצו לדעת מה הם עשו שגרם לו להתאבד, ושאם ירצה עזרה בניסוח שיפנה אלי.

כמובן שלא באמת התכוונתי שיתאבד וישאיר אחריו מכתב. כתבתי את זה מנקודת הנחה שאם הוא באמת בן אדם שרוצה להתאבד, הוא ירצה לקבל את העזרה שהצעתי לו. ככה אני בעצם מראה שאכפת לי ממנו למרות שאני בכלל לא מכירה אותו. התכוונתי שיפנה אלי ויבקש ממני עזרה בניסוח, שלאחר מכן תמשיך לעזרה בהתמודדות עם מה שעבר עליו וכך תגרום לו להמשיך לחיות. אבל האתר מחק את התשובה שלי והרחיק אותי מהאתר לכמה ימים. אני מקווה שהוא לא ראה את התשובה שלי לפני שהורחקתי, כי כך הוא קיבל את עצתי המזויפת מבלי לקבל את עזרתי האמיתית. וזה יכול להיות מסוכן.