יומנה של killer queen- פרק 12- חיוך שקט, ללא מילים

\"לא! ריצ´רד לא! בוא לפה!\" נשמע קולה של תמר, המורה לפיתוח קול מעבר לדלת, ויחד איתה נשמעו יללות של חתול- ריצ´רד. חייכתי לעצמי. אני אוהבת את איך שהיא מדברת אל ריצ´רד- החתול השחור והאצילי שלה. צלצלתי בדלת וניסיתי לדמיין איך תיראה כשתפתח לי את הדלת, מה תהיה הבעת הפנים שלה, מה תלבש ואיך תישמע כשתגיד לי ´היי´. דמיינתי את תמר מיוטיוב, תמר הרוקיסטית עם הפרצופים השובבים מלאי ההבעה, עם האיפור והבגדים השחורים, והשיער הבהיר הארוך שרוקד סביבה כשהיא שרה…. ככה אני תמיד מדמיינת אותה לפני שהיא פותחת לי את הדלת, ותמיד כשהיא פותחת אותה היא תמר שונה ממה שדמיינתי. היא נראית יותר אמיתית ומציאותית.

תמר פתחה את הדלת וריצ´רד היה מחובק בידיה. היא לבשה טרנינג ושערה הבהיר והארוך היה אסוף מאחורי האוזניים. \"היי\" אמרה תמר. הדבר היחיד שהצלחתי לנחש נכון, היה איך שהיא תגיד את ה´היי´. זה ´היי´ כזה שמתחיל קצת צפצפני וילדותי ונגמר בוגר וחמים. ´היי´ שנשמע קצת מופתע כאילו היא אומרת ´איזה כיף שבאת! כמה טוב לראות אותך!´. אין מה לאמר, פשוט היי מיוחד כזה, שאין כמוהו בכל העולם.

תמר הניחה את ריצ´רד על הרצפה והתישבנו אחת מול השניה בחדר בו מתקיים השיעור. \"מה נשמע? איך עבר השבוע?\" שאלה תמר. היא באמת מתכוונת שאני אספר לה מה נשמע ואיך עבר השבוע. ידעתי שהיא באמת מכוונת ובכל זאת אמרתי רק \"בסדר\". רציתי לספר לה על התוצאות של הבחינות למגמת מוזיקה, אבל חיכיתי שהיא תשאל על זה בעצמה.

\"רק בסדר? נו תספרי. קרה משהו מעניין השבוע? נפגשת עם הלהקה אולי?\" שאלה תמר. היא לא שאלה על המגמה. \"הגיעו תוצאות מהבחינות למגמה\" אמרתי ובכוונה עוד לא אמרתי מה התוצאות, כדי לתת לה עוד הזדמנות לשאול את זה בעצמה. \"ולפי החיוך שלך אני מבינה ש…..\" אמרה ופתאום שמתי לב לחיוך הענק שהיה על פני. \"כן. התקבלתי למגמת מוזיקה.\" הודיתי. יכולתי להגיד רק כן או לא לענות בכלל כי היא כבר הבינה שהתקבלתי, אבל רציתי לשמוע באופן ברור כל מילה ומילה במשפט הזה. התגובה של תמר לא הייתה נלהבת במיוחד. היה נראה כאילו לדעתה זה היה מובן מאליו.

אחר כך התחלנו לעשות תרגילים של פיתוח קול. שתינו היינו מאוד מרוכזות בתרגילים. מדי פעם ניהלנו בינינו שיחות שקטות, באמצעות תנועות והבעות פנים… דיברנו בעיקר באמצעות העיניים ובאמצעות סוגי חיוכים שונים.

(תמר מכופפת ברכיים) ברכיים של תמר: \"תכופפי את הברכיים בצלילים הגבוהים\".
חיוך שלי: \"אוי נכון, שכחתי, אני אכופף\".
(כופפתי ברכיים) חיוך וראש של תמר: \"יפה, הבנת אותי\". חיוך ועיניים שלי (במבוכה): \"אוי, זייפתי\"
חיוך ועיניים של תמר: \"לא נורא, זה בסדר תמשיכי הלאה\"
חיוך ועיניים שלי (מבקשות אישור): \"עשיתי את זה עכשיו בסדר?\"
חיוך ועיניים של תמר (מאשרות): \"כן, זה בסדר\"

אחרי התרגילים עבדנו על שיר ג´ז וגיליתי שאני מאוד אוהבת ג´ז. אחר כך השיעור היה צריך להסתיים. \"הנה הכסף שלך\" אמרתי והושטתי לה את סכום הכסף שמגיע לה. \"אוי נכון, שכחתי, תודה\" אמרה תמר וחייכה. אני מבינה אותה, זה באמת קל לשכוח את זה.

שיעורי פיתוח קול כל כך כיפים עד שאני מרגישה שהם סוג של פגישה עם חברה טובה, ועל פגישה עם חברה טובה לא אמורים לשלם. אבל בכל מקרה, הכסף הזה מגיע לה, היא מורה מדהימה וגם זמרת מדהימה ועושה את העבודה שלה כמו שצריך לפי כמה שאני יודעת להעריך. למען האמת, אני מרגישה שזו ממש זכות גדולה ללמוד אצלה. זמרת, מורה, ´חיית במה´ ובכלל בן אדם מדהים כמוה לא פוגשים כל יום.

יצאתי מהשיעור, ירדתי במדרגות הבניין ופגשתי את אמא שלי שחיכתה לי בחוץ. \"שוב החיוך הזה, כשאת יוצאת משיעור פיתוח קול?\" אמרה אמא ואני משכתי לחייך ולא אמרתי דבר, מנסה לחשוב מה יעביר לי את הזמן יותר מהר עד השיעור הבא.