יומנה של נערה מתבגרת פרק 1

יומני היקר,
היום בבית הספר הלכתי לשירותים (שעה לפני המבחן בערבית) ונחש את מי ראיתי? רוני ומיכל.
הן יצאו מהשירותים בשקט. יותר מידי שקטות חשבתי ומיד הסתכלתי על מקומו הנטוש של איפה שפעם היה גליל נייר הטואלט הגדול.
היום דיברו איתנו בשעה הראשונה, במתמטיקה, על כך שהיום זה הצ'אנס האחרון שלנו לא להטביע את גלילי נייר הטואלט, אחרת לא ישימו לנו יותר נייר בשירותים.
כמובן שחשדתי מיד שהם הטביעו אותו. עברתי תא, תא עד שמצאתי את גליל נייר הטואלט מונח על מכסה השירותים חצי רטוב.
ניסיתי לקחת חלק מהנייר שלא נרטב אבל החלטתי שלא אשתמש בו. חזרתי לאזור הכיורות ומצאתי טישו קטן מונח ליד הכיור. לא הופתעתי כשגיליתי לאחר מישוש קל שהוא לח. הלכתי לסוף המסדרון לחדר השירותים המוסתר של המורות, לקחתי משם נייר וחזרתי לשירותים.
אחרי שהייתי שירותים חזרתי לכיתה והמורה ששמרה עלינו בזמן שחיכנו למבחן בערבית (הייתה לנו שעה חופשית בערך- לא למדנו) נזפה בי קלות שלקח לי הרבה זמן ואני תירצתי לה שחיפשתי נייר טואלט.
התלבטתי אם לומר לרכזת השכבה שהן חלק מהאחראים על הטבעות גלילי נייר הטואלט, אבל אחרי המקרה של שנה שעברה וויתרתי על זה…
מה קרה שנה שעברה? טוב, זה קל. כשבועיים או שלושה לפני סיום הלימודים ילדים לקחו נייר טואלט בכמויות אדירות וכיסו את כול הכיתה שלהם. נחשו מי אמרה "הם לא יעשו לנו כלום, יש עוד שבועיים עד סוף הלימודים. מה הם יעשו? יענישו אותנו?"? נו? יש תשובה? ובכן, אם אמרתם רוני אז צדקתם. שונאת את הרוני הזאת.
היא כזאת פקאצה שבא לי למות! היא אשכרה אמרה לי פעם לזוז כשהייתי מטר וחצי ממנה ובכלל הלכתי לכיתה שלי! והיא גם אמרה לי פעם לעוף מפה כשבכלל הייתי ליד הלוקר שלי. לילדה הזאת יש בעיות רציניות.
כול בוקר בשש וחצי היא קמה, מתקלחת, מסלסלת את השיער, מתאפרת עם איילינר, אודם, מסקרה הכול!
והיא עוד מאחרת…
בכול אופן, המקרה של שנה שעברה. השארתי פתק בחדר מורים שי ונדליזם בכיתה של אותם ילדים אבל כנראה אף אחד לא ראה.
כשהלכתי עם שתי חברותי, אחת מהן דחפה בי לספר לרכזת אז שפכתי ה-כ-ו-ל-!
ואז במשפט האחרון שהרכזת שאלה, רק כדי להבין, אם הילדות האלו והאלו בטוח עשו את זה, ערס אחד בא ושמע הכול. הלכנו לחדר אומנות שהיה סגור ולבסוף חזרנו לכיתה. מה קרה בדרך לכיתה? טוב, פה זה כבר מתחיל להיות מעניין…
מחלון הכיתה ראיתי וכמובן שמעתי ילדים צועקים עלי שטינקרית, מאניקית, שקרנית, מלשנית, מטומטמת. כול מה שעולה לכם לראש.
הייתי חזקה ובכול היום הזה, גם כשסיננו עלי קללה בשיעור, בכיתי רק דמעה אחת בודדה.
הייתי גאה בעצמי באותו סוף יום, אף שלקח שלושה ימים עד שהעניין נרגע.
בסופו של דבר מי שהיה צריך להתנצל, התנצל והכול דעך. היום במבחן בערבית אמרתי לאותו הערס שבמקרה הוא חבר ילדות שלי והאימהות שלנו חברות מאוד טובות את אחת התשובות למבחן. אני מקווה שזה יפצה על הדיווח. כי אין ספק שהוא היה מבין אלא שהכי שנאו אותי אז.
בכול אופן, הנה אני. כאן, עכשיו, כותבת לכם. אני כנראה לא אלך למקהלה היום. יש לי מבחן ביום שלישי. וחמישי. ומבחן בית והגשת עבודה… בקיצור שבוע עמוס. ובל נשכח שהמורה למתמטיקה (שבמקרה היא גם הרכזת) עושה לנו מבדק חוזר בגלל שהמבדקים שהיא בדקה עד עכשיו מיום שישי היו גרועים…
לפעמים החיים בבאסה.
-או, שוקולד! :))