יומן ציבורי

אמרו לי "כשרע לך או הדברים לא מסתדרים תכתבי ואת תרגישי יותר טוב" אז כבר מעכשיו אומרת הדברים מגיעים מעומק ליבי כי אני באמת כבר רוצה להרגיש יותר טוב.
אני אפתח בבדיחה ולכן אספר על עצמי, אני לא מזמן עברתי מבית ספר בהרצליה לתיכון בכפר סבא וציפיתי להתחלה חדשה ונוצצת, חדשה היא כבר לא, ונוצצת.. היא בכלל לא הייתה.
אני הגעתי לבית ספר שסגור בפני עצמו, כל אחד והחבורה שלו ואני האאוטסידרית שרק מחכה שאיזה חבורה תאהב אותה ותדוג אותה אליה. היו כאלה כמובן ברי מזל, או יפים יותר או שנונים יותר או מצחיקים יותר שמעתי שגם איזה כישרון מטומטם בטירוף יכול להקנות לך כרטיס כניסה אבל אני לא היפה בנשים לצערי, יש שנונים ממני , המצחיק כבר ברח ממני מזמן וטוב כישרון מיוחד…ללקק מרפק מתברר כבר לא באופנה.
אני נסיתי להשתלב בכך שהתחברתי לכולם, אבל מכירים את המשפט "מוקף במיליון אנשים ומרגיש לבד"? אז זאת בדיוק ההרגשה.. אין לי על מי לסמוך, אני לא מכירה מספיק טוב את כולם בשביל לצאת עם חברים שלהם ואיתם וכמובן שלא לחגוג איתם חגים.
אני הייתי בודדה..
התחברתי ליותר ויותר אנשים התחלתי יותר להתחבב ולחבב ונהייתי כתף תומכת בערך לכל אדם שני בשכבה, אבל לצערי אף אחד לא היה שם כדי להיות הכתף התומכת שלי, האמת שהיו כאלה שהיתיימרו להיות כאלה, "ספרי לי אני לא אספר לאף אחד" סוג אנשים אבל אני לא עד כדי כך טיפשה.
הכרתי מישהו, הוא המסוג האנשים שבתוכניות טלוויזיה מראים כגבר הרע בסיפור ומסביבו תמיד בנות שמתות לצומת הלב שלו. לא אני, לפחות לא בהתחלה.. מרוב שהייתי בודדה חיפשתי חבר טוב, לא מישהו לחלוק איתו מיטה, אז התחלתי להכיר אותו, יום יום הייתי מגיעה לעבודה שלו מחפשת אותו ואת צומת הלב שלו כדי להכיר אותו ולגלות את הבפנים שלו, שרק לחברים הכי טובים הוא מראה.
כך קרה, והאמת הלא צפויה בכלל, הוא כבש אותי, לאט לאט הסיפורים שלו על בנות ועל חברות שהיתחלפו או נוספו כמעט כל שבוע כמו גרביים כאבו לי יותר ויותר, ולאט לאט גיליתי שככל שאני סובלת יותר, החברות מתחזקת, התחלתי לחפש צומת לב גם מהחבורה שלו , לעזרה נרתמה ילדה שהמחשבות שלה על היבניקים היו יכולים להפוך לסרט פורנו נהדר.
יותר ויותר נאבדתי שחיפוש אחר תצומת לב ולאט לאט איבדתי את האופי שלי, את העומק את הציניות.. ניהיתי כמו אחת מ"MEAN GIRLS" שרק חושבת על הלק שהיא תשים מחר או רק מדברת על הגבר שעבר ליידה וקרץ.
הילדה שהעירה אותי מהסיוט הזה כעט החברה הכי טובה שלי, היא החטיפה לי כאפה מאוד כואבת שהצליחה להחזיר אותי למוטב, החלטתי להתרחק מהבחור והתחלתי להיות יותר בשכבת גיל שלי.. בסוף שנה הכרתי את הגבר השני שהצליח להפיל אותי מנעליי הלא כל כך גבוהות, הוא כבש אותי כבר מחיוך הראשון שלו כשסחב אותי עם הרבה כוח לרחבה הקטנה שלייד הבריכה ושנה שלמה עד עכשיו עם עליות ומורדות אני עדיין רוצה, אבל מכירים את הסיפורים שעלילתם קלילה וזורמת ומסתדרת בדיוק איך שרוצים? טוב פה לא תמצאו את זה. הגבר הזה היה החבר הכי טוב של הכובש מס 1, ולא רק זה לאחר מס ימים אני וכובש מס 1 התנשקנו ומשם הרומן הלא ממש רומנטי התחיל. כמו שאמרתי לא חיפשתי פרטנרט לחיים ולכן לא ידעתי שאני רוצה משהו מעבר לחבר קרוב, לכן הוא כן חבר קרוב, רק עם מותרות של חבר צמוד.
ציפיתי שהשנה השניה שלי תהיה פצצה יותר, אבל זוכרים את החלק שאין פה עלילות שמסתדרות ונהדרות? ירדתי נורא בציונים, הפסקתי לילמוד.. לא שלמדתי הרבה בשנה הראשונה אבל הכמות עבודה שהייתי צריכה להשקיע היה עצום ובדיעבד השקעתי קצת יותר משישית מכמות העבודה שבאמת הייתי צריכה להשקיע.
התחלתי להיתאהב ולהקרע בין שני אנשים.
עדיין לא מצאתי את החבורה שלי.
לא הסכימו לי לעבוד ולכן לכל עבודה אפילו שהכי רציתי הייתי צריכה לסרב.
מרוב שלא השקעתי ציוני הגשה שלי לא עוברים את ה80 ואני ירדתי לארבע עם פוטנציאל עצום לחמש שלא מימשתי בזמן, אני רבה בלי סוף עם ההורים על זה ואני כל יום מעבירה עם המחשבות אם הייתי עושה משהו שונה עוד אז כשהיייתי טיפשה ונאיבית אולי עכשיו הייתי רק נאיבית.
אני עדיין מוקפת במליון אנשים, ועדיין מריגשה לגמרי לבד.
זוכרים את החלק שבו אני כותבת ומרגישה יותר טוב? בינתיים זה לא עובד.