יומן מלחמה- פרק 1

ישבנו וחיכינו לתגבורת שעדיין לא הגיעה.
הכדורים נורו לכל עבר ברחובות סמוכים, שהיינו מנותקים מהם לגמרי, בגלל טנק גרמני הרוס שחסם את הסמטה. חיכיתי עוד שעה קלה, ולבסוף נמאס לי לשבת בכל הרעש הזה, שאחרי השבועות הרבים שבהם שמעתי אותו, נשמע כמו קול רקע עמום, כמו של מקלט הרדיו הישן בביתי, כשלא מכוון לאחת מהתחנות הלא רבות.
****

החלטתי לעלות לעליית הגג, שנמצאה שלוש קומות מעלינו.
עליתי לקומה החמישית באיטייות ובשקט, כולי שפוף, כדי שלא יראו אותי מהחורים בקירות.
נכנסתי לדירת פנתהאוז שהייתה די שלמה. התיישבתי על שרפרף במטבח, רציתי לשתות, אך לא יכולתי. ברגע שהתחיל הקרב על ברלין, הגרמנים סגרו את כל משאבות המים מהנהר ומהאגמים הקרובים לברלין.
****

ישבתי עוד קצת במטבח, והתחלתי לחפש משהו לאכול. מצאתי שלוש קופסאות שימורים, רבע כיכר לחם יבש, לחמנייה עבשה, ובקבוק מים.
עליתי לקומה השנייה של הדירה.
חלק אחד של הגג בעליית הגג, שממנו ניתן היה לראות את הרחוב שלא יכולנו לעבור אליו, בגלל הטנק, היה הרוס.
****

נשכבתי על מיטה ליד הקיר, ונרדמתי. החלום היה מוזר ביותר. חלמתי שאני בביתי, בסנט פטרסבורג, לא רחוק מהכיכר הגדולה, ואני רואה את עצמי יושב על הכורסה בסלון, ופתאום אני כנראה מתכווץ, ומתקדם בריחוף לכיוון העין של עצמי. אני נכנס דרך האישון, ומסביבי הכל שחור, ופתאום אני רואה נקודה קטנה, אדומה, שמתחילה לגדול ולפתע משנה צורה לכוכב הסובייטי, ונשמע קול גרמני נובח, שנשמע כמו אחד הנאומים הפסשיסטיים, שאומר: "סטלין חושב שגרמניה תיכנע, אבל הוא טועה. הוא התעסק עם העם הלא נכון. גורלם יהיה מר כמו של הטינופת היהודית!" ואז עוד קול שצועק:"זיג הייל!!!"
התעוררתי בבהלה, לקחתי את האוכל, ורצתי למטה, בלי לרדת בשקט או בזהירות.