"יומן החיים"

פרק 1:יום חדש

יומי מתחיל בשמש חזקה שעמדה מעל ראשי,בלי אף ענן,הגעתי להסעה לבית הספר באיחור קל,נכנסתי לאוטובוס במהירות והתיישבתי בספסל פנוי,התיישבתי בפנים ליד החלון ושמתי את התיק לידי במושב השני,כמו בכל הסעה ברגע שמתחילה הנסיעה מגיע חברי הטוב בריצה אל האוטובוס ודופק על האוטובוס שיעצור ואני כמו חבר טוב תמיד צעקתי וגם הפעם:"תגביר מהירות נהגוס",
הנהג עצר ונתן לו לעלות,לחברי הטוב קראו ארתור,הוא היה ג׳ינג׳י,בגובה שלי אבל תמיד היינו רבים מי גבוה יותר,ארתור התיישב לידי שנייה לפני שעף לספסל האחורי בגלל המהירות שבא נוהג נהג האוטובוס בגלל האיחורים של ארתור,ארתור פנה אליי בקול עצוב ודומע ואמר:"משתתף בצערך",לא הספקתי לספר לך יומן יקר,היום,בדיוק היום מלאו שנה למותו של סבי,סבי היה אדם דגול ומודל לחיקוי בעיני,בזכותו ידעתי לרכב על אופניים ולדוג דגים והכי חשוב לחייך תמיד ולהיות אופטימי,אפילו ביום שאבי עזב את הבית השאיר אותי ואת אחי לבד עם אמי שלא יכלה לגדל את שנינו לימים אבל עשתה זאת בכל זאת,גם אז הוא אמר לי שתי משפטים שעד היום אזכור לכל חיי,הראשון היה:"תחשוב חיובי יהיה חיובי",השני היה:"נושם אבק דרכים יזכה לנשום אוויר הרים",
סבי זכרונו לברכה היה אבא של אמא וגידל אותה יחד עם סבתא שחייה עד היום,איפה המשפחה של אבא שלי אתה שואל בטח,הם עזבו עוד לפניו בטענה שאמי לא הייתה מהאצולה אז אינה רשאית לשאת את ילדיו.
הסתכלתי על ארתור עם דמעות בעיניים ואמרתי:"ארתור,אני מפחד….סבא כבר לא איתי…",
ארתור התפרץ לדבריי כסופת ברקים וחיבק אותי אומר:"סבא שלך תמיד אמר לא לבכות,לא עליו ולא בכללי,כי שום דבר לא שווה את הדמעות שלך,אז ככה אתה מפר את דבריו?!",
עניתי לו:"צודק",ניגבתי את הדמעות ואמרתי:"היום הזה הוא יום חדש,אני הולך לראות את סבא אוראל".
סיימתי את בית הספר במהירות שלא ידעתי שאפשר להגיע,הזמן טס.
הגעתי הביתה חיבקתי את אמא ועליתי לחדר שלי,פתחתי את הארון והייתה שם השרשרת של סבא אוראל,שרשרת של צדף,הוא נתן לי אותה ביום האחרון שלו אומר:"יום יבוא ותיהיה יותר טוב מסבא שלך ואבא שלך,תיהיה גבר,אתה מבטיח לי אור??"
כמובן שעניתי כן,בדיעבד לא ידעתי איזו אחריות ענקית זאת אבל אני עומד במילה שלי,שמתי את השרשרת עליי והלכתי עם אמא והמשפחה לבקר בקברו,כולם בכו ורק אני יבש,כי הבטחתי לו,הבטחתי שלא אבכה,לצערי הבטחתי אבל כוונתו הייתה טובה אני יודע,חזרנו הביתה והלכתי למיטה,הכנסתי את הראש לתוך הכרית וצעקתי את נשמתי אבל אף אחד לא שמע חוץ מסבא כי הדבר היחידי שחשבתי עליו הוא סבא שלי,יומני היקר אכתוב לך על עוד אירוע משמעותי שיהיה עד אז אתה תשאר מתחת לכרית,כי אותך הכנתי ממחברת החלומות של סבא.