"יומן החיים"/O.G-פרק 41:התחדשות

"יומני היקר…הרבה שנים שלא כתבתי לך,הרבה דברים השתנו מהפעם האחרונה שדיברנו…הייתה חסר לי מאוד אגיד תאמת,היית נותן לי הרבה מקום לפרוק ולשחרר,הייתה לי מקור שחרור שהרבה זמן הייתי צריך,החלטתי לרשום לך מחדש דברים,לספר לך קצת מה פספסת.
אז לפני שנתיים פלוס התגייסתי…כן כן איך הזמן עובר זה מטורף…לחשוב שאתה אפילו יודע מה קרה מכיתה י'.

וואו כמה דברים נגמרו,התחילו והשתנו…אני יכול להגיד שאני עדיין אותו רווק שאתה זוכר,למרות שבאת לי ביום שונה מהבדרך כלל שלי…היום אני יכול להגיד לך שאני במצב טוב יותר קצת,בגלל הרבה גורמים כאלה ואחרים ואו אחרות,אולי אפילו בגלל ששביל אחד שהצטרף לשביל שלי לקח אותי למקום אחר לגמרי,מקום ששינה אותי וגם נתן לי כמה צלקות חדשות…לצערי זה היה שביל שנגמר אבל כמו שביל…תמיד יהיה לו המשך,אז נכון שהיו תקופות שהלכתי בהרבה דרכים ללא מוצא,אם זה בשירות שלי עצמו,עוד כלום זמן יחסית משתחרר,מי היה מאמין שזה בכלל הגיע וככה גם נגמר עוד מעט.
אם זה מבחינת חברים שאפשר להגיד שגם זה השתנה מאוד,היום יש לי מספר בני משפחה חדשים יחסית,הבנתי שתכלס אם הם רק נשארים חברים שלך הם לא יהיו משפחה שלך,זה מה שמשנה,אפשר להגיד שבהחלט יש לי להקה חדשה.
אבל לכל שביל יש את הזמן שלו…בתכלס ביום יום שלי אני הולך אבוד בין שבילים חסרים פואנטה,כמו זמר נודד של החיים,בלילות מחפש אחר הירח ובימים הולך בעקבות השמש…ממש עמוד עשן ואש…למרות שעכשיו מצאתי אחד חדש,היה פתק בתחילת השביל והיה כתוב בו "תחשוב טוב…",לא ידעתי מה הכוונה למרות שלאט לאט אני מבין שהכוונה הייתה שאם יש לך מקום אחר להיות אז תהיה בו,כי זה שביל ארוך…עם הרבה פתקים זרוקים בפינות שלו,ממש חפש את המטמון.
יש בו גם עקבות קטנות,דיי נראה שזה נעשה בקפיצות קטנות כאילו היא מרחפת רוב הזמן,תמיד ידעת שאני אוהב את השונה הוא הרבה יותר מושך אני מאמין שזה שביל שמתאים לי,כל פתק מספר משהו מפתה אחר וכל מכתב כלל נוצה לבנה ארוכה,כאילו זה מוקדש רק לך…נראה שהם מובילים למקום טוב,אני הולך באותם עקבות ואני מרגיש שאני חייב לפגוש את מי שעושה אותן,יש לי הרגשה טובה לגביי זה הפעם.
הצעדים התחילו להתגבר…ואיתם גם הנוצות…נראה שהיא עייפה קצת,היא רק הולכת ולא עוצרת…מקווה שאולי אוכל לעזור לה,חלק מין היצירות שהיא עשתה נראות כאילו עברה מלחמה לא קטנה,אני מנסה דרך קיצור כדי לראות אם אוכל להקדים ולהגיע יותר מהר,במכתב האחרון היה כתוב:"מחכה לך…",נראה מבטיח לא?.

אני רואה מולי אוהל קטן,מדורה חמודה,שומע גם שירה קלה,אולי שם עצרה…מקווה שכן כי פתאום זה כבר פחות השביל…אני לא בטוח שיש איך לחזור אחורה אבל מה שחשוב זה למצוא אותה,אולי היא תוכל לפתור לי כמה חידות בראש…היא נראת טיפה אבודה כמוני למרות שאני בטוח שהיא יודעת להסתדר,היא ידעה איכשהו שאני בא,לפחות אם זה הדרך האחרונה,נהנתי בכל החיפוש הזה ממש.
בכל אופן אני אמשיך לכתוב לך אל תדאג,יש לי הרגשה טובה הפעם".
(15/04/20)