"יומן החיים"-פרק 8-שישי של חוסר מנוח

יומני אתמול אני ארתור ונוי יצאנו בשישי כמו תמיד אבל הפעם היה שוני קטן,ארתור ונוי הכירו כמה בנות מהעיר שלנו,ואמרו להן להצטרף אלינו,הלכנו איתן בכל העיר וכל עצירה קרה משהו מצחיק כי לרוב זה היה הניסיונות של נוי להתחיל איתן ואני וארתור רק צחקנו עליו אבל נתנו לו פה ושם הצעות,אחרי הליכה מרובה עצרנו באיזה גן לא מוכר,היה שקט בו מאוד,ישנו ודיברנו עד שקמתי והלכתי להתיישב בתוך בטירת שעשועים שהייתה שם,נכנסתי אלייה והלכתי מקופף כמו סבא עד שהגעתי למגלשה,נכנסתי למגלשה ושכבתי בה והלכתי לנוח טיפה אבל אחרי חמש דקות אחת מהן באה לשם גם אבל עם דמעות ולא הבנתי למה אז שאלתי:" מה קרה??למה בוכה ולא מחייכת??"
סיפרה לי שהיא הייתה צריכה לוותר לחברה שלה על ארתור כי אהבה אותו נורא,כאילו שתיהן אהבו אותו אבל היא ויתרה לה כדי להיות חברה טובה אז אמרתי לה משהו שסבא שלי נהג להגיד לי:"תחשבי חיובי יהיה חיובי,משמע תחשבי תמיד שיהיה טוב וזה יקרה,אם תחשבי בתוך ליבך שהוא שלך אז הוא יהיה שלך לא משנה מה",
היא הסתכלה במבט מוזר ואז אמרה:"יואוווו איזה חמוד אתה",
עניתי לה:"זה לא אני זה בכות סבא שלי",
היא ענתה:"אהה אז אפשר להכיר את הבנאדם החכם הזה??",
הסתכלתי עלייה מדוכדך ועניתי:"פספסת את המועד",
היא לא הבינה את הכוונה ושאלה:"מה זאת אומרת כאילו הוא נסעע לאנשהו??",
עניתי לה:"קרוב….הוא מת,לפני שנה וקצת",
היא הייתה בשוק ובכתה ואמרה:"אוףףף איזו מטומטמת אני כמה נזק אני עושה….",
לפני שהמשיכה חיבקתי אותה חזק ואמרתי:"את לא מטומטמת ולא כלום,לא אשמתך,לא ידעת אבל צדקת הוא היה בנאדם חכם,מאוד חכם",
נשארנו מחובקים ואז ארתור קרא לנו ואמר:"נווו זוג יונים אתם באים??",
יצאנו דרך המגלשה ואז הלכנו הביתה,בחזור אחרי שהבנות הלכו ארתור ונוי צחקו ואמרו:"איזה זיין אתה,פשששש מה עשיתם בטירה אההה ישובב",
לא עניתי להם רק צחקתי אבל בתוך תוכי אמרתי:"הם לא אשמים הם לא יודעים על מה הם מדברים",
הגעתי בדיוק בדקה שאמא שלי באה לנעול את הדלת ולהשאיר אותי בחוץ אבל בגלל שהייתי כל כך עייף אז לא הספקתי לכתוב את זה אתמול אז עשיתי זאת היום,מקווה שאתה נהנה מהסיפורים שלי יומן יקר,את מעיין יומן דרך,יותר נכון "יומן חיים".