"יומן החיים"-פרק 34:"גשם של הבנה"

יומני היקר,בטח אתה שואל את עצמך מדוע אני כל כך אוהב את החורף,אז זה לא רק בגלל שתמיד חם לי,זה כאילו גם כי אז סוף סוף אני מרגיש קרירות קלה אבל זו לא הסיבה העיקרית,הסיבה העיקרית היא התובנה שיש לך בחורף.
‌מזג האוויר בחורף הוא שמיים קודרים,גשם עז,רוח קלה,רעמים וברקים,כל אלה ביחד נותנים לך זמן למחשבה,לכן אני אוהב ללכת בגשם בגלל כל הניתוק מין הסביבה,בגשם אתה רואה דברים אחרת,אתה רואה פתאום טוב יותר,פתאום אתה מאבד כל קשר עם מה שקורה מסביב ושומע רק הטפטופים,הרעש של הגשם שמתנפץ על גגות המתכת או על הכבישים או שהוא מתאסף על העצים ובמכה אחת נופל גוש ענק של גשם,כל אלה ביחד נותנים לך לחדור טוב יותר למחשבה כי בעצם אתה מרגיש אחד ולבד,מרגיש כאילו עכשיו זה הזמן שלך לחשוב על עצמך…להתרכז בעצמך,להשקיע הכל בתבונה עצמאית,לכן איני מוותר על הליכה בגשם,אני מאמין שעדיין לא הצלחתי לתאר לך כמה אני אוהב את הגשם,כי זה פשוט הרגשה עילאית…שכמובן אני מרגיש רק כשאני ,ליד אניס…וואי אלוהים כמה שאני מאושר לידה ברמות בלתי מובנות…אבל כן אבל שתי הפעמים שאני מרגיש שלם,שלו,טוב,שמח,אבל לזכות של אניס…היא טיפה יותר מהגשם,אבל עד שאני אהיה לידה שוב אסתפק בגשם העז והכיפי,הטיפות הקרות שנוזלות על גופך החם,הרעש הבלתי פוסק אך המרגיע של הטיפות הפוגעות באדמה,הבגדים הסחוטים במים,כל זה ביחד,זה מה שגורם לחורף להיות העונה הכי כיפית שיש,זה, והחלום לנשק את אניס תחת גשם מטורף עם רעמים וברקים.
להתראות לך יומני.