"יומן החיים"-פרק 33:"שקט"

יומני היקר הייתי רוצה לעשות איתך תרגיל מחשבה, תזרום איתי הוא מעניין,אומנם אין לך כל כך "אתה",אז ניקח אותך ואולי אבל לאט לאט תבין איך לקיים אותו לבד.
אני רוצה שתיקח נשימה עמוקה,ותוציא לאט לאט ועוד אחת עמוקה ותוציא לאט לאט,אני רוצה שתחשוב על כל הדברים הטובים שעברת ועל כל הקשים שעברת איתי,אני רוצה שתחפש את הטוב ברע ואת הרע בטוב ואז אני רוצה שבמהירות…תעצום עיניים,תיתן לכל המחשבות לרוץ ובשנייה אחת תפתח ותסגור שוב והפעם תיקח את הזיכרון הראשון שיש לך,תתחבר עליו ככל שתוכל,תגיד תודה עליו,תודה מכל ליבך כי בגללו אתה איפה שאתה היום,בזכותו את מי ומה שאתה,כי אפילו אני עם הזיכרון של הגירושים,שני ילדים קטנים בכניסה לבית ברקע של צעקות ואחד מהם בוכה…אומר תודה,כי הוא הנחיל את הדרך שלי להיום,לעתיד,לכל…,אחרי שתבין כמה הזיכרון הראשון הכי חשוב לאדם,תתנתק מכל המחשבות, תחייך חיוך ענק, תשאיר על הפנים את החיוך….תחשוב על כל הדברים הטובים שעשינו ביחד ושיש בעולם,ואז תלחש לעצמך במחשבה,"הכל לטובה,לא משנה,כל עוד אהיה חיובי יהיה חיובי".
אחרי הכל תיקח נשימה עמוקה ובגלל שזה סוף של משהו,זה לא אומר שזה הסוף כי לכל סוף יש חוק,החוק הוא פשוט, כל סוף הוא התחלה של המחר ובאותה השנייה הסוף של היום,ותזכורת קלה של הסוף של אתמול,אז הפשוט של המשפט הזה,תמשיך להסתכל קדימה,לא משנה מה היה לפני שנייה,כי גם כשנופלים אפשר לראות את העלייה,אז לא משנה מה,חיוך.
בהצלחה יומן יקר,מקווה שיום יבוא ותוכל לספר לי איך היה התרגיל מחשבה שלך.