"יומן החיים"-פרק 32:"פעימות"
שלום לך יומני היקר,רציתי לספר לך דבר מה,לספר משהו סודי,מיוחד/שונה,רגיש,קשה,אני רוצה לספר לך את סיבת בריאתך.
היום…לפני פחות משנה בערך…הייתי אמור להיות מת באופן רשמי….כי…יש לי זמן מה כאב מאוד רציני בלב…,מעיין עצירה שלו,מעיין הפסקה לכמה שניות…לכמה דקות…ואחריהם גם טשטוש…וגם נפילה…ולפעמים…עילפון…ולפני שנה זה הגזים…לכן הייתה מחשבה שזה הולך להיגמר כך…רק שהמחשבה הפכה למציאות…והמציאות לחיים.
אי שם אחרי השנה הצלחתי לשרוד את זה כן…אבל עכשיו זה הפך למשהו יום יומי, מעיין מרדף,מעקב….אז החלטתי שאעשה משהו עם זה,התחלתי לכתוב,התחלתי לחשוב ולראות באופן אחר את חיי בזכותך,בזכותך אני באמת מתחיל לחשוב אם אני מאושר מדרכי,או מצטער על דברים,האם יש לי חרטה עמוקה על כל דבר ודבר שעשיתי בחיי.
אני מודה לך יומני…אתה המקום הכי טוב בשבילי…להרפות…כדי להשאיר חותם…שלא משנה…מה קורה…צריך לחייך..כי חיוך…הוא "בסך הכל קו עקום שמשנה הכל" ואם נשתמש בו תמיד,הכל פשוט יצליח יותר…,בנימה זו יומני…אם יום אחד ותתפרסם…אני רוצה שכולם ידעו…"תנו חיוך הכל לטובה".
וזו בערך סיבת בריאתך.
אז שיהיה לך לילה טוב,ובהצלחה במשימה אחרי.
תגובות (0)