"יומן החיים"-פרק 3-יום שאחריי

יומי היום הזה התחיל עם חלום מתוק על מיה,כן זה שמה,כמו שמה היא מסתורית ויחודית,אבל החלום הפסיק באמצע שהתעוררתי בבוקר בגלל אמי שהעירה אותי כי אני מאחר לבצפר,אבל החלום הזה היה שווה את זה כל כך כי זכיתי בעוד כמה דקות או לילה שלם אפילו עם אהובת ליבי מיה.
הגעתי לבצפר בריצה ביחד עם ארתור כי רצנו במהירות לבצפר במקום להעלות להסעה המאוחרת כביכול כי זה אוטובוס עירוני ולא זה של בצפר,אז בזמן שאנו רצים אני מספר לארתור על הערב שהיה לי לפני וארתור ענה בסופו:"למה את צריך מישהי עכשיו,מספיק יש לך על הראש לדאוג לו",
ארתור ידע מה שהוא אמר,כי זו האמת,בגלל שסבי הלך אז יש פחות מפרנס אחד בבית וזה אומר שבלילות אני צריך לעבוד עם אחד החברים של אמא שעובד במשאית זבל והוא יכול להגניב אותי לעבודה,בזכותו אני יודע לנהוג במשאית לפחות.
הגענו לבית הספר,סיימנו את הריצה אבל המחשבות לגביי מה שאמר ארתור עדיין נמשכות,עד שראיתי אותה מולי,עומדת עם חולצה אדומה קצרה ומשובצת,ומכנס קצר,עם שתי צמות וחיוך זהב שהיה הכי יפה בלבושה,היא באה התיישבה לידי ולחשה לי באוזן:"מצטערת על אתמול,לא הייתי צריכה לעשות את זה",
הסתכלתי עלייה,הייתי בהלם לא ידעתי מה לעשות אבל באותו רגע לא היה אף אחד באזור אז פשוט קירבתי את שפתיי לשלה,כמעט נישקתי אותה וראיתי שהיא רוצה את זה כי לפני זה היא לחשה:"תשובה נכונה",
התקרבתי לאט לאט אבל אז נשמעה צעקה של אחת החברות שלה,קראו לה ענבר,היא הייתה רבה איתי תמיד,בצחוק אבל עדיין הייתה עולה לי על העצבים,ענבר צעקה:"מיה!!!!,מיה!!!!!,איפה את בואי?!",
מיה חזרה במהירות למקומה ואני ממשיך להתקרב עד שנפלתי קדימה וגיליתי שהיא חזרה למקומה ואני לרציפה,ענבר הגיעה בריצה ואז אמרה:"אורי מקרוני,למה אתה שוכב על רצפה מה אתה מפגר?!",
אז עניתי לה משפט שרמנטי,אחד מתוך רבים שסבי היה משתמש בהם כשהיה מספר לי על עברו,המשפט היה ככה:"מצטער ענבר,אבל נפלתי לרגליה של חברתך מיה",
וצחקקתי והרמתי חיוך,מיה התחילה להסמיק וחייכה חיוך חמוד ואז ענבר הרסה את האווירה ואמרה:"יופי אורי מקרוני ממש מצחיק,צריך להיכנס לשיעור המורה כועס עלייך מספיק אל תשכח",
היא צדקה כל כך,המורים כועסים עליי נורא,אני עושה מלא בעיות וצרות.
נכנסנו להישעור והבנות נכנסו במהירות אבל לא אני,המורה צעק:"אור!!!,תפסיק לאחר לשיעורים שלי(בקול תוקפני,ובנוסף חזק כמו שאגה של אריה)!!!",
נכנסתי וחיפשתי מקום לשבת,ואז ידידתי ג׳ינג׳ית,אניס קראו לה אמרה:"אור!!שב פה",היא חמודה ואני מת עלייה,התיישבתי לידה וצחקנו כל היום.
סוף היום ליוויתי את מיה הביתה ואז אמרתי:"עכשיו אוכל לכבוש את שפתייך שוב??",
כן גם זה משפט של סבי אבל זה משפט שהוא אמר לסבתי לפני שהנישאו,מיה אמרה:"למה אתה מחכה כבר,אני מחכה לחוש את שפתייך שוב",
למרבה הפלא,זה מה שסבתי השיבה לסבי,נישקתי אותה והיא נכנסה הביתה,בחזרתי הבנתי,אחרתי יותר מידי,עוד פעם אצטרך לישון מחוץ לבית במדרגות,הוצאתי את השמחה ואת הכרית שהסתרתי כי שיהיו נקיים,לכן אני מספר לך את זה היום ולא אתמול,להיום אין סיפור מעניין כי נשארתי חולה בבית ועכשיו שותים תה אז ביי בינתיים.