"יומן החיים"-פרק 21-ליל הסדר,הגירסה המלאה

כל פעם זה אותו דבר יומן רק המשתנה ביחד הוא כמות האנשים,אספר לך איך זה ליל הסדר המשפחה המטורפת שלי.
כל שנה בבוקר מוקדם כמו מסדר צבאי,כל הבית מתעורר לקולות של אמא שלי שמעירה אותנו,מתארגנים על תיקים שבהם הבגדים היפים שלנו שאיתם אנחנו נהיה מסביב לשולחן,תיק עם מים ונישנושים נחמדים ואז עולים לאוטו של דודה שלי שאיתה אנחנו נוסעים לסבתא שלי ולשאר המשפחה כדי להתארגן ולהכין את שולחן החג,את האוכל,את הבית ועוד הרבה דברים.
כל שנה להיכנס למטבח זה כמו להיכנס לשדה קרב שבו את האויב,מרססים אותך מכל כיוון בצעקות של:" תצא מכאן את מפריע",
אני אישית אפילו ששולחים אותי לקנות דברים בשביל הארוחה מפחד להתקרב,לפני כמה שנים נכנסתי עם התבילים ששלחו אותי לקנות והתקרבתי לאחד הסירים,כל הדודות כמו מכם גילו אותי ועוד שנייה כמעט הייתי חלק מאיזה תבשיל.
הבישולים נמשכים אולי חצי יום ובחצי יום הזה אני משועמם ממש כי אין מה לעשות,הטלוויזיה תיהיה על הערוצים לילדים הקטנים כדי שלא יפריעו,המחשב מזמן מחוץ למשוואה והטלפון כבר משעמם בשעתיים שלוש הראשונות אבל זה לטובה אני משלים שעות שינה,וזה שעות תרתי משמע,פעם אחת העירו אותי חמש דקות לפני שהתיישבו לברכות,נראתי כמו מסומם,הייתי במצב כפית כל כך חזק שכשדיברו על ארבע הבנים אני המצאתי עוד שש בנים.
כל שנה יש גם את הבוחן פתע המצחיק שבו תופסים את אחד הילדים ובודקים עם הוא עוקב,אני כל נופל על הקטעים הארוכים וקורא אותם כמו שיכור.
כל שנה יש שני שולחנות,האחד של המבוגרים שם הכל מאופר ויפה והשני שולחן הילדים,כל הזמן אני שם כי שם יותר מצחיק,אנחנו יושבים אני אחי ועוד שניים או שלושה בני דודים ורק צוחקים,הבעיה שכל פעם נופלים עליי,יתוש עף באוויר יגידו:"אור ששששש!!!!",
אבל זה שווה את הציורים,אנחנו תמיד גם מתאגרים אחד את השני בדברים המגעילים שצריכים לאכול בברכה ויש דברים שאנחנו מנסים לנחש ממה מורכב מה שאכלנו.
אחרי שעתיים שלוש של אומללות ורעב ועייפות מגיע האוכל,כולם מוכנים כמו דגי פירנה שלא אכלו שבוע ורק מחכים שינחו את האוכל על השולחן.
אחרי שלוש שעות שכולם על הקרשים ודגל לבן הקיבה מרימה מתחילים לנקות ולשתות תה,אחרי כל זה כולם מתקפלים הביתה וזורקים את עצמם כמו שק תפוחי אדמה למיטה,טוב זה לפחות אני ככה.
השנה אני לא יודע איך יהיה אבל מקווה שלא יהיה שונה כל כך מהעבר עם זאת שהשנה….לא רוצים אותי מסביב לשולחן….לכל בלאגן יש סוף וכנראה שהשנה הסוף שלי מגיע….,נקווה לטוב יומני,עד מחר אני אלך לישון כדי לאגור כוחות,ביי בינתיים.