"יומן החיים"-פרק 17-נוסטלגיה

יומן יקר כל היום הזה שלי עסק בנוסטלגיה,אכלתי תותי-פרוטי,ראיתי ערוצים ישנים וסרטי אנימות ישנות שהיו בילדותי,ביקצר מלא מלא מלא נוסטלגיה,אבל אני אקח אותך בזמן הקרוב לכמה אירועים מהעבר שלי ששינו הרבה הרבה הרבה בחיי,הראשון מבינהם הוא הפגישה הראשונה שלי עם אניס,את אניס פגשתי בטיול של תנועת נוער שהייתי בא,בטיול היינו שתי שכבות שונות שצורפו ביחד וישנו ביחד במבנה אחד ענק שהיה בעל שתי קומות,בקומה הראשונה ישנו,היינו ילדים קטנים ומעצבנים,אבל כל אחד בדרכו שלו,עכשיו ביום לפני הטיול ישנו כולם ביחד,בהתחלה לא הכרתי אותה אבל כל הזמן ראיתי אותה מול עיני ואמרתי לעצמי:"פאק,מי זאת ולמה אני לא מתחיל לדבר איתה כבר",
הייתי ביישן באותו הגיל הנורא אז לא ציפיתי שיקרה משהו אבל כמובן כמו שאמרתי אניס לא נשארת חייבת,היא רוצה משהו,היא תשיג אותו לאט לאט,היא עשתה את הצעד לפני אפילו בלי ששמתי לב,הלכתי למלכודת דבש,אבל בינו לא הייתה זו מלכודת,אלה מקום שרציתי להגיע אליו,מהון להון נשארנו רק אני והיא,ודיברנו ותאמת בדיעבד אני מבין את תפקידה המשמעותי בחיי,היא הקול הפנימי,המצפון והרגש שלי,כי כל מה שהרגשתי היא אמרה כאילו ליבי לחש לה זאת אבל אנוכי כמו שאתה יודע הוא האדיוט הכי גדול בפלנטה הזאת,לכן כל מה שהיה לי זה היה לדחות אותה כי לא ידעתי איך להקשיב ללב שלי,אחרי הטיול כשחזרנו הביתה,שליוותי אותה לסבתא שלה….כל מה שרציתי היה זה לחבק אותה חזק ולנשק אותה,לימים ניסיתי לשכנע את עצמי שאין זה היה הבחירה שלי אלא של הגורל ולא יכולתי להרשות לעצמי את אניס בחיי כי בו נודה באמת יומן שלי,אם אנחנו משווים זאת לפעם,היא הייתה אמורה להיות נסיכה ואני הייתי אמור להיות איכר פשוט,אם את משווה זאת לחיינו בחזרה אז מקומה להיות עם אדם שנחשב בסולם השלמות מ-1 עד-11+….10….ואני,בקושי מגרד את ה-2,כי אין לי את הזכות לדרוש או אפילו לבקש אדם כמוה בחיי,כי מקומה הוא רק למעלה,הכי גבוה שאפשר,ואני תמיד מפחד שגם אם אם תיהיה לי הזדמנות להיות איתה,לא אוכל לתת לה את כל שמגיעה לה,כי היא באמת בנאדם מדהים,גם היום אני מפחד נורא אבל אני לא יודע איך לספר לה זאת,כי היא אולי)אני דיי בטוח שהכי אבל בסדר(הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים האלה,רק מקווה שלא אהרוס את הזדמנות שאקבל.
נדבר יומן יקר.