"יומן החיים"-פרק 15-יום העצמאות
"יומן החיים"-פרק 15-יום העצמאות
יומני,היום יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל,כמו כל שנה,ביום הזה אני לא בבית הספר וגם לא בחגיגות של הערב,של יום העצמאות כי ביום הזה,דווקא ביום הזה אני שונה,כי מאז ומעולם אמרו שאני דומה לו,דומה לאחיו של אבי,דודי זכרונו לברכה,אני דומה לו במראה ובשיער ובתכונות.
כל פעם ביום הזה ללכת לבית הספר לי יש תוכניות אחרות,אני עולה לקבר שלו,לטקס שנעשה שם,לטקס הזה יש משמעות בשבילי,משמעות גדולה בגלל שאני לא כזה רחוק ממנו…עוד מעט גם אני חייל,אני יודע שאם אלך לקרבי אז רבים יפחדו עליי,אני מבין אותם מצד אחד,אבל מצד שני אני אומר:" אין לכם סיבה לדאוג,יהיה טוב",
אבל תאמת שאני טיפה מפחד,כי אם….אם יקרה לי משהו,רבים יורידו חיוך ואני לא רוצה בזה כי….אין….פשוט אין סיבה שיהיו עצובים בגללי,אני אדם פשוט…לא מיוחד אפילו,שונה אני כן…..אבל ברמה שאחסר,אבל את אף אחד זה לא מעניין,עדיין יפחדו עליי.
כל פעם ביום הזה אני נזכר בכמות הפעמים שאני הייתי קרוב לאותו אור לבן….יש רבים שלא יודעים את כל המקרים או אפילומחלק קטן מהם כי אני לא מספר כי אני יודע שזה יגרור דמעה או שתיים,הייתי מועד למות יותר מכמות האצבעות בגוף שלי וזה רק תחילת דרכי.
כשמגיע הערב אני תמיד מתחמק מהחגיגות כדי להיות עם עצמי עוד טיפה כדי לחשוב על החיים,אני תמיד מגיע למסקנה שאני כן אלך לקרבי,כן אסכן את חיי בלי סוף,רק שאף אחד לא ידע מתי ואיך,ככה כשזה יקרה….זה פשוט יקרה אבל תמיד אדע לחפור,שאין סיבה לבכות,אינני שווה אף לא דמעה אחת.
בלילה שאני ישן אני נזכר תמיד בסבא….הוא תמיד מספר לי עוד סיפור מצחיק שלו….וככה זה כל שנה….טוב הגיעה הזמן לישון….לילה טוב יומן שלי.
תגובות (0)