"יומן החיים"-פרק 13-מסיבה בעיר

יומני,

אני ועוד שני חברי ילדות טובים שלי נסענו לעיר הסמוכה עליינו כי שמענו שהייתה מסיבת רחוב כזאת נחמדה עם זמרים ומלא מלא מלא בנות מין הסתם חחח,היינו חבורה של אנשים שהתאימה להם המטאפורה של פשוטי העם או איכרים שהגיעו בפעם הראשונה לעיר הגדולה,כשהגענו לתחנת אוטובוסים התחלנו להסתבך עם האוטובוסים,התחלנו לעבור תחנה תחנה ולנסות להבין איזה אוטובוס יעזור לנו,פתאום פגשתי את חבר שלי מאותה העיר והתחלתי לשאול אותו ולברר איתו והוא אמר לי איזה אוטובוס,אנחנו עם המזל שלנו הגיעה האוטובוס,הסתכלנו אחד על השני ואמרנו ביחד:" לרוץ!!!",
רצנו כמו חבורה של אנשים שעוד דקה יפספסו את המטוס שלהם לטיול החלומי שתכננו,הגענו לאוטובוס ואני וחבר שלי אד,כן אד קראו לו,קפצנו לתוך האוטובוס כאילו אנחנו מסתערים על איזה עצור שברח לנו,נפלנו על הרצפה וקמנו מהר וחברנו השני דר,נכנס שנייה אחרינו,דר ואד היו חברים שלי מהיסודי,אנחנו עד היום מחפשים ובטוחים שהיינו מהגן ביחד.
שילמנו לנהג והתיישבנו מאחורה ואז התחיל שלב הלחץ,איך נדע איפה זה,התחלנו לדאוג והתחלנו לחשוב ולחשוב ולחשוב,נראנו כמו הפסל של האיש שחושב רק כפול שלוש,באיזה אזור מסוים של העיר ירדנו כבר והתחלנו ללכת ביחד בעקבות אנשים בתקווה שנמצא,הגענו למסיבה ואנחנו ונהנים ושרים וחוגגים וצוחקים ופה ושם נוגעים באיזו מישהי או מתחילים עם מישהי,אני נחשבתי ל"מזרים" בחבורה,אבל בנטו לא ידעתי מה לעשות בשיט,כשנגמר לנו הכוחות והיינו מאושרים התחלנו לחשוב איך נמצא את האוטובוס חזור,התחלנו לשאול ולחפש וללכת וללכת ולחפש עוד אנשים שיכולים אולי לעזור לנו,ברגע מסוים היה נורא משעמם לי וראיתי שתי שוטרים שעומדים בצד השני של הכביש ופשוט התערבתי עם חברים שאוכל לקפוץ מולם בבוקסר והם לא יעשו כלום,אד ודר צחקו והעמיתו באומץ שלי אז הוכחתי להם שהם טעו,הריי היה חושך אז נתן לי תעוזה כי לא יראו את פניי,עברתי לידם בבוקסר,כולי מקפץ ואז מסתכל עליהם ואומר:"בוקר טוב אדון שוטר,בוקר טוב אדון שוטר",
ואז הרמתי את המכנסיים ורצתי כמו משוגע יחד עם אד ודר,מצאנו את האוטובוס והוא למזלנו היה ישירות לבית שלנו אבל זו הייתה נסיעה של שעה וקצת אז בדרך חזור ישינתי,בחלום שלי ראיתי את סבא שלי,את אוראל והוא אמר:"אתה שטוטניק כמוני אההה?!,לא נורא תהנה מחייכה אבל לא יותר מידי,כי גם לדאוג לעצמך את חייב,וגם לאמך,וגם לאחיך אל תשכח,אבא שלך אומנם היה רע אלייך אבל הוא עדיין אביך והכי חשוב אל תשכח לדאוג לאחרים ממך,לכולם מגיע הזדמנות שנייה ואני גאה בך מאוד נכדי,אז בסך הכל תהנה ו…",
לפני שסיים את המשפט אד העיר אותי המנייאק ואמר י
לי:"תרד יסטלן הגענו לבית שלך",
יצאתי מהאוטובוס ואמרתי להם ביי והלכתי,לפני שהגעתי הביתה ראיתי מיה עוברת עצובה ולא הבנתי למה,התחלתי לדבר איתה והבנתי שהיא אהבה מישהו וניסתה להיות איתו אבל מה שעניין אותו זה היה רק הגוף שלה אז אמרתי:"חבל שהוא אדיוט ולא רואה יותר מזה,את שווה יותר מזה ואת שווה הרבה יותר ממנו ומגיע לך יותר טוב",
היא ענתה:"כן….כמוך",
הסתכלתי ואמרתי:"הלוואי עליי אבל לא…אני ליגה נמוכה מאוד מאוד,אז לא אני אבל את תמצאי,מישהו יותר טוב ממני",
לא רציתי נתתי לה לענות אז פשוט חיבקתי אותה במהירות ונתתי לה נשיקה בלחי וליוויתי אותה הביתה ועוד פעם חזרתי מאוחר מידי אז בפעם השלישית נראה לי שאשאר במדרגות אבל לבנתיים אני אההה מהמיטה שלי כמה שאוכל אז נדבר,ביי לך.