יום יבוא
יום יבוא וכל הלחצים שלי ייעלמו,
אני יודעת,
עד אז אני פשוט אאלץ להמשיך להיות עם הבחילה והחרדה,
לשתות מעט מים ולחכות שהכל יירגע…
יום יבוא ואמצא את הביטחון שלי שוב,
וכשזה יקרה,
אני אקשור אותו לידי ברצועה,
לא אתן לו ללכת גם אם הוא יבכה ויתחנן…
יום יבוא ויום יבוא,
ככה שוב ושוב בכל פעם,
אז מה עוד גורם לו לחכות?
תגובות (3)
אני גם הולכת לאייקוןןןןןןן *לו ללכת.
מכירה את התחושה (אני די חיה את התחושה. שזה- טוב, די עצוב, אבל ניחא.)
הביטחון העצמי הלך, לפחות יש לנו אייקון! (גם אני הולכת מחר, אגב.)
קטניס אוורדין, סוף.
תודה לכן!
היה מדהים היום (לצערי אני לא אהיה ביומיים הבאים :/) מעניין אם ראיתי אתכן בלי לדעת ^~^