יום חופש מבוזבז

אני מבין שכולכם חזרתם לבית הספר היום. אני לא. בכוונה טובה ולב מתוק, אימא שלי שחררה אותנו מהלימודים, והניחה שנהנה מימיי חופש נדירים ומיוחדים. אך לחוסר המזל, ימי החופש שקיבלתי לא יעזרו לי במיוחד, כשחבריי הטובים נמצאים בבית הספר. כך יצא שבמקום להתכונן להפרשי החומר בין ישראל לאנגליה, אני יושב בים, כותב במחברת, ומנסה לצייר ללא הצלחה. בילוי מצוין. אני מניח שאתם לא מבינים למה, אני מתלונן על הפסד של יום לימודים, אבל בשבילי, העתיד הוא חשוב. החלום שלי הוא להיות סופר או משורר, אך בכל מקרה, גם אשמח להיות משהו שקשור במדע או מתמטיקה. הבעיה שלי היא הטיפשות. אני לא חכם מאוד. אני טוב עם מספרים, אבל יש לי בעיה גדולה בלהשקיע. אני היפראקטיבי, ויש לי הפרעת קשב וריכוז, אבל הכתיבה שלי ממש עוזרת, כי אני מתרכז במילים. אני יודע שזה לא הגיוני, אבל כשאני כותב, אני מרגיש רגוע. כאילו אין לי סיבה למהר, או לקום, אני פשוט כותב, והמילים זורמות החוצה… אני לא מסוגל לשבת ולחכות להשראה, אבל אם אני מוצא אותה בטעות, אני פשוט כותב. על היד, על הדף, באתר הזה. אבל תהיה לי בעיה באנגליה. אני מניח שהם לומדים יותר טוב. ומתקדמים יותר מהר. ויש כמה מילים מסובכות שאני לא יודע באנגלית. אנגלית היא שפת האם שלי, בערך. אני מדבר אנגלית בבית, מאז שאני בן שלוש. אין לי מבטא ישראלי בגרוש. אין לי הרבה מה לכתוב, אני מעדיף להוציא את הכל בשירים. מסיבה לא מובנת, רציתי ללכת לבית הספר, או להבריז. אני לא רוצה להיות בבית הספר רק כשמכריחים אותי לא להיות בו. לכו תבינו. כל היום עשיתי כלום, רק כתבתי בים, וטיילתי ברחובות שהיו די ריקים בלי כל התלמידים. הכל נראה עזוב מדי. מלוכלך מדי. אני הולך להפסיק כאן. יש לי השראה שוב. אני מקווה שלכולכם היה יום טוב בבית הספר. המקום השנוא ביותר על פני האדמות.