יום השואה

עוד יום ועוד יום עובר…
עוד שנייה, עוד דקה.
מבית גדול למקום קטן
בלי הוריי ובלי אף אחד לצדי…
ילדים קטנים עומדים ובוכים.
לבושים תלאי צהוב…
עולים לקרונות, אחד אחד, מי יודע
לאן נגיע?
הרכבת עוצרת ואני יורד.
מסתכל ימינה שמאלה ומנסה לברוח,
אך, אך מבין שזה לא יכול לקרות
מצדדי חיילים ומלפניי שיירה של ילדים.
נכנסים אחד אחד לביתן חשוך.
נשמעות צעקות ונשמעות יבבות,
חיילים מרביצים לילדים קטנים.
ואני,
אני ילד קטן אך,
אך, מבין כי עוד מעט יגיע סופי.
נכנס בחשש לחדר קטן.
נכנס לתוך תא קטן עוד יותר.
נשמעה ירייה. עוד אחת.
וכתם דם נשפך על הרצפה.
יודע אני כי סופי הגיע,
מתפלל לישועה ולעזרה,
אך הילד הבא אל התא מגיעה,
ונשמעה עוד ירייה.