יום השואה

משנה לשנה המודעות שלי לגבי השואה הולכת וגדלה. עם השנים אני לומדת יותר להתחבר לכאב ולסבל שעברו היהודים. 
השנה למדנו בשיעורי הסטוריה בבית ספר על השואה, על היטלר, על הנאצים, על חוסר האנושיות, על האנטישמיות שחוצה גבולות, על השקרים של הנאצים כדי לקבל שיתוף פעולה מצד היהודים שהובלו לתאי הגזים. 
ולא.. לא עולה בדעתי למה כל כך שנאו את היהודים, ומה זה לעזאל תורת הגזע הזאת… מעולם לא חשבתי שיש אנשים כל כך גאוותנים עד כדי כך, שמחשיבים את עצמם ל״גזע המושלם״.

אז הכאב עוטף אותנו מדי שנה, ביום שכולו מוקדש לכל השורשים, הנספים והשורדים. 
אנחנו הדור הבא שנספר את הסיפור, זה שיעביר הלאה את ההסטוריה של העם היהודי, זה שיעמיד את ילדיו בעמידת דום בהשמע הצפירה, זה שישאיר את הזיכרון האחרון. 

״ובמרוץ השליחים נותרתי לבד, הלפיד עובר עכשיו מיד ליד, קחו ממני את הכל, אני הסנה הבוער.. ואתם תישארו כאן כדי לספר״ 

יזכור