יום הולדת

שאלה לי לכם
אתם מהאנשים שחופרים על היום הולדת שלהם חודשים לפני?
או האלה שבכלל מעדיפים שאנשים יזכרו לבד?
או בכלל האלה שכבר אומרים מה הם רוצים ליום הולדת?
מה אני מביניהם?
אני מניחה שהתיפוס השני. תמיד רציתי שיזכרו לבד את היום הולדת שלי כולנו רוצים את זה.
עוד שבועיים היום הולדת שלי וכבר לפני חודש התחילו לשאול אותי מה אני רוצה למתנה.
מה אני רוצה זאת שאלה מאוד מורכבת
אני רוצה מתנה שיחשבו עליה לפני ולא כמו בכל שנה קרמים ועוד קרמים ועוד שרשרת שטחית. אני רוצה משהו שאנשים חושבים שזה מי שאני מה שהכי מתאים לי ולא מתנה שטחית ולא ברכה ארוכה שלא באה באמת מכל הלב.
שלא יעשו לי טובה ושלא יצאו בידי חובה.
זה לא קשור למתנה עצמה ולא קשור למחיר שלה.
זה קשור לכמה מחשבה הושקעה בזה.
כמה רצון הושקע בזה
ולא עוד אילוץ מסכן כי אין ברירה והיא הביאה לי מתנה.
אז למה זה כזה קשה לאנשים?
תמיד חושבים על הכסף ועל הכסף ושוב על הכסף.
״יותר יקר יותר טוב״ ככה הם אומרים.
אבל האמת שזה שלא שווה כלום בלי הכוונה.
עוד שאלה שבאלי לזרוק באוויר זה למה בכלל חוגגים יום הולדת?
אתה קרוב בשנה למוות שלך!
רוצה שקל?
למה צריך לחגוג את זה?
זה כמו לחגוג יום מוות של בן אדם.
זאת דעתי לפחות.