יום אופטימי –

חיברתי קצת מהסיפורים שלי וקצת הוספתי, זה במיוחד לאלו שמרגישים רע, במיחד לאלו שחושבים שהכל נגמר:

השיר הזה שנוגע בך. האור שנכנס לחדר בבוקר יום שבת.
הריקודים, הסרטים שמצחיקים אותנו, האשליות, התסכול, הייאוש, הפחד.
כל מה שחי בתוכי, יום אחד פשוט מפסיק. זה חלק מימני שפשוט עוזב, ואז אני מוכנה להתחיל חיים חדשים.
לא בכל יום יש לי הזדמנות להתחיל חיים חדשים. חיים חסרי דאגות, חיים חסרי כאב, חיים נינוחים, בטוחים, חיים ללא בדידות. לעשות רק את מה שאני אוהבת לעשות, אלה חיים.
להיפרד ממה שעושה לך רע, ולברך לשלום את כל מה שעושה לך טוב, זאת הפילוסופיה שלי.
ועם הפילוסופיה שלי אני די מרוצה, עושה את מה שבא לי, אף פעם לא עושה דברים שלא בא לי לעשות.
צריך לוותר בבת אחת ולקבל את זה, החיים יפים.
בכל יום מתחילים חיים חדשים, היום התחילו חיים חדשים עבורי, ואני חושבת לחיות אותם מבלי לשלול שום דבר.

לפעמים אני צועדת 50 בלוקים, טועה בדרך והלב הקטן נשאר שם, בלתי נראה, אומר לי "זה לא כאן", אבל אני לא מקשיבים לו.
אני האמנתי שמה שהלב מחפש זה מישהו שיאהב אותנו, אבל לא, הלב הוא לא כזה אנוכי, הוא רק מחפש מישהו לאהוב. אבל בסופו של דבר הלב גורם לי להקשיב, איך להתעלם מהפעימות הללו, שהם סימנים שמראים לנו את הדרך..
ועכשיו, אני מקשיבה ללב שלי, הוא אומר לי שמה שאני מחפשת לא נמצא כאן, שלא היה או יהיה כאן.

אולי אני לא ממש טובה בחשבון ואנגלית, ספרות, לשון, מדעים..
אבל לי, לי יש את חוכמת החיים הכי גדולה שיכולה להיווצר אצל אדם גם אם איש בן 100 יעבור את חייו עוד 5 פעמים.

גם שאני בוכה אני מחייכת, כי הכל בסופו של דבר.. עובר.
החיים שלי הם משחק, משחק קלפים.
אני בוחרת אם לשחק מלוכלך או לשחק טוב.
אני בוחרת אם לרצוח או אם לסלוח.
ההבדל ביני לביניכם זה שאני משחקת משחק טוב, אני בוחרת לאיפה לשלוח את הקלפים.
אתם, אתם כל הזמן רבים, מקללים.. אף פעם לא עצרתם לחשוב אם זה עוזר, אם זה משחרר את מה שאתם מרגישים.
זה לא! זה לא ימלא את החלל הריק שיש לכם! החלל הריק הזה יתמלא עם הדברים שאתם אוהבים לעשות, ליהנות.. מה שעושה לכם טוב לא מה שעושה לכם רע!
אבל אתם אוהבים את זה, אתם אוהבים רעל.
יש דבר אחד שאתם לא מבינים.. הרעל שאתם שותים ונהנים מימנו גורם לאנשים מסביבכם לנסות להבין מה כל כך טוב בו והם מנסים אותו גם. אתם הורגים את מי שסביבכם גם מבלי להשים לב.

נמאס לכם? נמאס כבר? עייפתם מלריב? אז די כבר להזכיר את הריבים האלו, את המילים האלו! זה לא מה שיעזור לי או לכם בחיים.. זה רק נותן עוד כמה דחיפות לגלגל שלג עצום שמי שעומד בסוף ההר היחיד שחוטף מימנו.
אבל אתם, אגואיסטים. אתם לא תעצרו לחשוב מי עומד שם ולרסן את עצמכם מההתחלה.

נכון שאנשים עושים טעויות.. אבל זה כבר לא טעות. זה כבר החיים שלכם, זה סמים, אתם לא יכולים דקה מבלי לריב, לרכל, לקלל, לצעוק..
די לערב אותי בכל דבר!
די! די! די! די! די! די! די! די!
טוב נו, אתם ממילא לא תקשיבו לי, שחכתי שמרוב שאתם צועקים אתם כבר לא שומעים את הצעקות האילמות שמסביבכם.

לסבול בשתיקה זו צעקה נואשת, זעקה אילמת שמחרישה אותנו.
זה כמו שלא רוצים לספר לנו משהו בשביל שלא יצבוט לנו.
מה שקיים בשתיקה יחדל להתקיים אם ננסח את זה במילים?
מילים ברורות שלא צריך להגיד או אולי דווקא בגלל שהן ברורות צריך להגיד אותן.
ראית את זה אלף פעמים, את יודעת מה קורה, אבל עד שלא תגיד זה במילים זה לא אמיתי.

אז משפחה וחברים יקרים ואהובים שלי.
תפנימו!
החיים זה כמו גלגל, בסופו של דבר כולנו נתגלגל איתם..