יהא אדם רך כקנה ולא קשה כארז

היום בתיכון "יהודי הגבעה" התחיל כיום רגיל בחייה של סופי,היא למדה,קיבלה שיעורים, אכלה ונשמה, כמו כל אדם אחר. היא הכה לכיוון שיעור ספרות,כשלוקחת את ספריה מהלוקר שלה. היא נכנסה לכיתת ספרות וישבה בשולחן הקבוע שלה. הכיתה הייתה רועשת,אפילו למדי, עד שהמורה,גברת פטריסיה, נכנסה עם נער שלא נראה מוכר. הוא היה די נמוך, עם שיער חום בהיר ועור בהיר, כמו של הערפדים בסרטים.
"תלמידים!" היא קראה,וכול התלמידים ישבו במקומם. "אנחנו מקבלים תלמיד חדש בכיתתנו. קוראים לו הנרי, הוא מחו"ל."
"אז מאיפה אתה?" שאלה מאחורייה רייבן, הילדה ה"מקובלת" של הכיתה, או לפחות זה מה שרייבן חשבה,כולם מקשיבים לה, אבל מאחורי גבה, קורים דברים שאף אחד לא צריך לפרט עליהם.
"אני משוויץ." ענה הנרי בביישנות, עדיין עם ראשו מטה.
"מתי אתה חוזר לשם?" היא שאלה,וכל הכיתה צחקה. הנרי הלך לשולחן ריק,אבל לפני שהתיישב,לקחו לו את כיסאו,והנרי כשל לרצפה. הכיתה התמלאה בצחקוקים ולחישות.
…
השיעור הסתיים, והכיתה יצאה להפסקה. סופי יצאה מתוך הקהל להחזיר את ספריה. היא סגרה את הלוקר שלה וראתה את הנרי יושב על הרצפה, ידיו סביב ברכיו והוא מסתיר את עיניו. סופי צעדה לכיוונו וישבה לידו.
"גם את רוצה להגיד לי להתחפף מפה? בסדר." אמר הנרי וקם.
"לא!" אמרה וקמה גם היא. הם החלו ללכת במסדרון.
"אני מניחה שהיה לך שיעור קשה." היא אמרה, הוא הנהן. "אני מכירה את ההרגשה,קשה להיות הילד החדש בתיכון. אתה יודע, ראיתי בסרט שאם עושים לפחות חבר חד ביום הראשון של התיכון אז מצבך טוב."המשיכה.
"אני לא מאמין בזה. זה כמו שאומרים שתהייה בפסגה רק אם תמשיך לטפס. זה לא עוזר." הוא השיב והם הלכו לשיעור מתמטיקה, ממשיכים לדבר,כאילו הכירו כבר שנים.
…
מאותו יום,הנרי וסופי היו חברים טובים, הם הלכו לכיתות ביחד,נפגשו אחרי בית ספר, אפילו סופי למדה כמה מילים בשוויצרית. עד שיום אחד,כשהיא באה לכיתת ספרות,היא שמעה צחוקים רועשים מהמסדרון, היא רצה לכיוונם וראתה את רייבן,מול הנרי, עם מבט רשע על פניה.
"אם לא תגיד שאתה סתם פה ואתה תחזור לשוויץ,אני אספר לכולם מה רה לך ביסודי." רייבן אמרה,והתחילה לחקות אותו, "אני הנרי! אני חושב שאני משהו מיוחד כי אני משוויץ, אבל אני לא בגלל שביסודי, כולם עשו עליי חרם! כולם זרקו עליי כדורגל בגלל הראש הגדול שלי!" הצחוקים של התלמידים גבר,
"נכון סופי?" היא שאלה. כל התלמידים הסתכלו עלייה, סופי בלעה רוק ואמרה,
"אני לא יודעת,לא דיברנו,הוא רק יושב לידי." היא מלמלה.
"מה זה סופי?" רייבן שאלה. אבל לפני שפנתה אל הנרי, הוא הספיק כבר להסתלק. סופי רצה אחרי עקבותיו עד שמצאה אותו בכיתת ספרות, עיניו אדומות וגופו רעד.
"הנרי, אני יכולה להסביר?" היא שאלה.
"לא, עשית מספיק." הוא אמר.
…
עברו שבועיים מאז המקרה,והנרי וסופי לא דיברו, לא ישבו ביחד, אפילו לא הסתכלו אחד על השני. סופי החליטה שזה מספיק, והחליטה לבקש עזרה מאדם לא צפוי.
"המורה אפשר לדבר איתך לשנייה?" שאלה את גברת פטריסיה, כשישבה ושתתה תה בשולחנה בכיתת הספרות.
"שבי." היא ענתה וסופי התיישבה לידה. היא סיפרה לה על מה שקרה, על המריבה,על ההשפלה של הנרי ומה היא הרגישה באותו רגע.
" את מכירה את הביטוי ' יהא אדם רך כקנה ולא קשה כארז ' ?" שאלה המור, סופי שללה.
"למרות מה שקרה, כן פגעת בהנרי,הוא חבר טוב שלך. אבל הוא לא צריך להיות קשה איתך לגבי זה.כן, היית יכולה לא לפגוע בו, אבל בגלל זה קשה לו לסלוח, אחרי עבר כזה כבד, קשה לסלוח לפלוני." היא הסבירה, סופי הקשיבה בהבנה ואז הבינה משהו,
" תודה, אני יודעת מה אני צריכה לעשות." אמרה סופי בהתלהבות ויצאה מהכיתה.
…
סופי צעדה לכיוון ביתו של הנרי. היא נקשה קלות בדלתו, והתרחקה מעט מדלת העץ. הדלת נפתחה וממנה צץ אחיו הקטן של הנרי,אריק בן ה-7.
"הוא לא בבית." הוא אמר, "מה את צריכה להגיד לו?"
"תגיד לו שביקרתי, ואני מבקשת סליחה על המקרה, ועכשיו תורו לסלוח לי למרות שזה קשה מדי."
"אין לך משפט יותר קצר?"
" יהא אדם רך כקנה ולא קשה כארז." היא רמה והסתלקה.
…
סופי קצה משנתה על שולחן הכיתה כששמעה נקישה של ספרים לידה.
"היי." היא שמעה מישהו מוכר,היא הרימה את ראשה, זה היה הנרי.
"עכשיו אתה מדבר איתי?" היא ענתה כשסידרה את עצמה.
"סוג של." הוא ענה וצחק, הפעם הראשונה ששמעה את הצחוק שלו.
…
"אז שיעורי הבית הם לכתוב סיפור על הביטוי שלמדנו." סופי הסתכלה סביבה וראתה שאף אחד מכיתתה לא מרוצה. הם אף פעם לא למדו איך לכתוב סיפור.
אבל היא ידעה איך, ובדיוק על מה היא תעשה אותו.

-הסוף-