יד
אני עומדת על הקצה
מתנדנדת
הלוך ושוב
הרגליים שלי כל כך רועדות
שאני לא מצליחה להסתכל
לאן אני הולכת
הכל מתבלגן לי בראש
מנסה ללכת ישר
ואתה מאחוריי
אבוד
עם ראש למטה
לא מסכים לתת לי להחזיק לך
את היד
ואנחנו הולכים
מסוחררים
אבודים
ואני יודעת
שרק אם תעצור
רק לרגע
ותראה לעצמך את הדרך
ותחזיק לי את היד
נצליח לשרוד.
תגובות (4)
יש משהו מאוד מושך ומיוחד בכתיבה שלך, לדעתי.
אני לא ממש מבינה למה, אבל אני קוראת וזה עושה לי תחושות משונות של סקרנות ודאגה במהולה בקצת עצב וחיוכים ואהבה ואני מוצאת את עצמי קצת משתוקקת לדמות שתעריך אותי ותעזור לי כמו הדמות שנמצאת הקטעים שלך.
נהניתי מאוד מהקריאה ומהתוכן. מאוד עדין ורגוע.
וואו. תודה רבה רבה ספיר.
היי כותבת 122 זה הסיפור השני שלך שאני קוראת.. אוהבת את הכתיבה שלך את האופן בו את מציגה את ההדמוית, הרגשות שלהם. מקסים וכנה!
רק טוב~
היי כבר התרגלתי לכינוי כותבת 122 :) תודה רבה רבה על התגובה.