"יד ביד"

אנחנו הולכים יד ביד,אני תוהה לעצמי איך אנחנו נראים מהצד.
זוג מאושר? שניי אנשים מחוייכים?ידידים טובים?אחים?. השפלתי מבט אל איילין שהלכה לצידי בשקט בשביל,מבטי עקב אחר זרועה הארוכה ונעצר בנקודה שבה ידי אחזה בידה.
אנחנו לא זוג מאושר,חשבתי והבטתי בפניה היפות של איילין.אנחנו ההפך.
נאנחתי והבטתי בהמשך השביל,"תרצי לשבת?"שאלתי.היא הנהנה והלכנו לעבר הספסל הקרוב ביותר והתיישבנו.ידי לא הרפתה מידה,שנינו נשארנו שקטים.
"על מה אתה חושב?"שאלה איילין לאחר דקה.הבטתי בה,"כלום,"שיקרתי,"ואת?". היא חייכה מעט והשפילה מבט,"כלום,"אמרה וסומק קל עליה בפניה החיוורות. נאנחתי שוב והבטתי בעלה צהבהב שנשר מצמרת עץ ערום ונפל על השביל לצד רגלי. נזכרתי בלפניי כמה דקות,ברגע שבו ידי אחזה בידה של איילין.לא כי אנחנו מאושרים ונהנים לטייל ביחד,אלא כי אנחנו זקוקים לתמיכה הדדית. המחשבות הציפו אותי ושיחקתי עם רגלי בעלה. אמא אמרה לי פעם:"תזכור,אין דבר שחשוב יותר מאשר תמיכה וחום,".זכרתי את המשפט שלה,הדרך שבה אמרה את הדברים עוד שנים אחריי.והנה אני היום עם איילין,יושבים זה לצד זה על ספסל,אחוזיי ידיים..אך עדיין,האושר לא ניכר באף אחד משנינו.ואז,ידעתי איך אנחנו נראים מהצד.
כמו שניי אנשים,שזקוקים לתמיכה.
כמו שניי אנשים,שזקוקים לחום.