יאיר.

הוא נעמד מולי. עירום כולו. ליבו חשוף, והמסכות שהסתיר מזה שנים ברגעים אלה ממש היו מופשטות לגמרי.
יאיר היה ילד פשוט. חייכני וחברותי לכל בנאדם חדש שהכיר. הוא ידע תמיד להקשיב ולהיות. ידע תמיד לומר את המילה הנכונה בזמן וברגע הנכון. יאיר היה מין ילד כזה שכולם רצו לבוא אליו ולשתף את אשר על ליבם. רק שאת יאיר אף אחד לא הכיר באמת. אחדים אשר בחר בפינצטה ידעו בדיוק למה יש לו חומת הגנה חזקה כל כך.
איזה ערב קריר אחד ישבנו כמה חבר'ה מהכיתה. חבר'ה קצת רועשים ויאיר החייכני והחברותי.
ובזמן שכולם שיחקו כדורגל אני התיישבתי לידו והתחלתי לגעת בחומת ההגנה שלו. ניסיתי לפרוץ ולפרק אותה. אך החומה סירבה ללכת מליבו של יאיר. כמעט והתייאשתי לולא יאיר לא היה לוחש לי שאם אבטיח לו שאחייך תמיד כמוהו אדע את סודו הגדול. אז הבטחתי.. התחלתי לחוש את החומה מתפוררת ולאט לאט את סודו של יאיר בורח לו החוצה. אהבתי פעם מישהי. אהבתי אותה כל כך שנשבעתי לה שאמות בשבילה. והיא? היא לא הייתה מוכנה לקבל את אהבתי. את הדברים הטובים שהייתי מביא בכל פעם שהיינו נפגשים. אז היא החליטה ללכת. וברגע שהרע החל לסובב סביבה היא חשה צורך לחזור אלי ולהתחנן שאהיה שלה לעד. נגעתי בידו של יאיר ולחשתי לו שלא אלך לו כמו ההיא. והוא, הוא רק חייך והנהן בראשו.
כעבור כמה ימים הלך לו יאיר ממני. כי בדיוק כמו ההיא לא הערכתי מספיק את טוב ליבו. לא קיימתי את הבטחתי שאחייך תמיד כמוהו גם בטוב וגם ברע.
הוא עמד מולי, עירום כולו. ליבו חשוף. וחומת ההגנה ששמר עליה שנים התפוררה לאט לאט עד שגם ליבי לא עמד בהבטחתי אליו..