טעם המים.

מגיע שלב בו הדברים הטיפשיים כבר לא נוגעים בך יותר כמו בעבר.
לא מרעידים אותך. לא מספקים אותך.
אתה יודע שהם שקר. אתה יודע שהם זיוף.
אתה מחפש משהו אמיתי. שום בוטוקס. שום עטיפה צבעונית. בלי הנגאובר בבוקר ובלי חומרים משמרים.
אתה מוצא את עצמך מחפש פשטות.
ונשימה.

אתה חוזר לדירה חצי ריקה. יש לה הרבה מה להציע.
יש טלוויזיה בגודל של חצי סלון, במסך אנשים חצי עירומים הנלחמים על מזון כמו חיות. יש שוקולדים במגירה. יש גם איזה אלפי סיפורי אהבה בלחיצה.
ויש אותך. ובך זה לא נוגע.
יש לזה טעם לוואי. טעם של טופו.
אתה מחפש את הדבר האמיתי. לנגוס בו ולא לטעום טעם דליל.
מחפש פשטות. מחפש כנות.
משהו. משמעות.
מחפש אנשים. מחפש לבבות.
מחפש להתענג על רגעים בנאליים כמו פעם.
מחפש רגשות. רוצה להרגיש.
לא אקסטרים. לא קצה. רק איזו נגיעה מלטפת באזור החזה.

המוחצנות הזאת כבר לא נוגעת בך כמו פעם. יש לה כבר טעם של נמאס.
אבל הפרק העשירי של הסדרה מתנגן, אתה צופה בה במבט משועמם, כמעט אומלל.

מה עושים עם כל כך הרבה זמן?

אינטימיות רגשית מחזיקה אותי חיה. אני חיה בשביל הרגעים האלה. הם ממלאים אותי בכמויות שאף סם לא מילא לעולם.

ולמדתי על עצמי שאני טובעת ברדודים.

אני רוצה לקחת את כל העולם איתי. אני רוצה שכולם יטעמו מהו טעם הפשטות. מהו הטעם של המים. אני רוצה לחיות. אני רוצה להרגיש חיה גם בלי שהכנסתי שום משקה לדם.

אני רוצה רגשות.

אני רוצה לחיות.

ואני רוצה חיבור.

נפש אל נפש. נשמה אל נשמה.

אני רוצה לחיות באמת. רוצה קצת לחזור לפעם. לחזור לטבעיות.

,You may say I'm a dreamer
.But I'm not the only one