טיול מאורגן

רודיקה ברקוביץ' עמדה ליד החלון הצרפתי, נשמה את האויר הבשום של עלי הנענע שגדלו באדניות. נטלה סיגריה דקה מקופסא מוכסת . הציתה אותה במצית כסוף ונשפה. עשן כחלחל היתמר בחלל החדר.
על הכל מוותרת רודיקה ,אבל שלא יקחו לה את הסיגריות.
היא מסופרת קצר,ויש לה גוונים עדינים, עדיין עונדת את כל התכשיטים שבעלה המנוח מרקו קנה לה. ממש לא יאמן,עשרים שנה כבר שמרקו לא איתה.איך שהזמן טס. וכמה חבל שדווקא עכשיו כשהיא כבר לא עובדת , היא לבד.
בכלל היא חושבת לעצמה איזה מוזרים החיים , קצת מבלבלים.
הרי כשאתה כבר ממש ישיש , יש לך זמן , המון זמן וגם לא מעט כסף. ביטוח לאומי נזכר בך ומשלשל לכיסך דמי כיס כדי שתצא לבלות…רק שוכח מאיפה תביא את הכח.
אתה הולך לישון מוקדם. מתעורר כמה פעמים בלילה , וקם מוקדם בבוקר ,מנמנם כמו תינוק בבקרים. מנקר מול התכניות המשמימות של הטלביזיה. מול תכניות הבישול הממוחזרות. פה ושם יש אקשיין. שלא נדע. מהומות בעזרה. יירוטים. פצמ"רים,ככה כל הזמן. היא חושבת שזה טוב בשבילה שנרשמה לטיול. קצת להתאוורר. הם כולם אמנם צעירים ממנה , אבל לה יש מוטיבציה.
פאני חברתה הטובה סועדת את בעלה בבית החולים וביטלה את הנסיעה. אפילו לא קיבלה את הכסף בחזרה. לרודיקה נורא בא לנסוע. מזמן לא היתה בטיול. היא כבר לא צעירה. כמה נשאר לה,היא חושבת , ונזכרת שוב בבעלהד האהוב שכבר שנים מונח בקברו. כן החיים עצובים, אבל היי היא חיה והיא בריאה וגם יש לה המון כח ובעיקר כח רצון.
היא נזכרת באותו יום מר ונמהר ,בדיוק כשפרשה,והיה לה דחוף…להחליף את בגדי הקיץ בבגדי החורף, כאילו שהיא בת עשרים,והופ היא צנחה מהכסא הגבוה שעמדה עליו. שתי רגליה נשברו. חודשים היא היתה בגבס.
כאן נכנס לתמונה העץ שלה. העץ היפה,שנותן פרי. ככה היא קוראת לאלון.
אלון חזק ובריא עכשיו.אבל גם הוא שכב חודשים בבית חולים,פצוע קשה מאחת המלחמות העקובות מדם שלנו. היא מרגישה שהיא זכתה בו שוב, והוא כמוה בדיוק יודע להעריך את החיים.
גם אלון כמוה במזל נשאר בחיים.רק אלה שסבלו יודעים להעריך את החיים האלה.הקשים,הסיזיפיים לפעמים , אבל גם מתוקים. ועל החלופה השניה היא מסרבת לחשוב.
אז אלון היקר,לקח חופש מהעבודה,הוא מנהל מחלקה בכיר בתנובה. לא קל לו להתנתק.אבל חשוב לו שאמא שלו תהנה. וגם הוא.לא רוצה שתסע לבד.רודיקה כבר אמרה שלא איכפת לה לנסוע לבד.היא תתחבר עם האנשים.היא מתחברת מהר. שלא ידאג.אבל כן הוא דואג. אמא שלו ילדה אותו כמעט בגיל ארבעים. והוא עוד מעט בן חמישים… לא עליה ולא עליו רואים את הגיל. היא נמרה , מסרבת להזדקן.היא מתלבשת צעיר,ג'ינס צמוד עדכני,וחולצה עם כתובת זוהרת, ולהשלמת ההופעה כובע קסקט שחור עם לוגו של ניו יורק.מי מאמין עליה שהיא נושקת לתשעים.
אז כאמור אלון לקח חופש, והצטרף לרודיקה,ופאני לא הפסידה את הכסף.הכל בא על מקומו בשלום.
רודיקה כמו עז הרים מנוסה טיפסה על ההרים והגבעות בטיולי הטבע ואלון נשרך אחריה מתנשם ומתנשף,היה מעדיף לשבת לשתות קפה עם יתר הבטלנים,אבל הוא חייב, הוא מאד דואג לאמא.הכי מפחיד היה לראות אותה עומדת על זיז של סלע, שולפת את הטלפון הנייד , מתחתיה תהום והיא מתרכזת במיקוד התמונה…
אוי אמא אמא עוד עשרים אנשים יצלמו בדיוק את התמונה הזאת. למה דווקא את… והוא רץ במעלה ההר.עומד שם ובודק שהכל בסדר. רודיקה ירדה מהסלע והוא נשם לרווחה.לפתע התחיל לרדת גשםד, והוא התחזק. אלון פחד שאמא תחליק במורד והחזיק חזק בזרועה. אחד החברים בקבוצה הביא להם מטריה.מישהו אחר הצילם אותם יורדים בזהירות עקב בצד' אגודל ,מההר.
רודיקה חשבה שהיא בורכה. לכולם יש ילדים וכולם אוהבים את אמא שלהם, אבל אלון זה משהו אחר. תמיד היה כזה עוד כשהיה קטן דאג לה.