טיול בירושלים
"שירה תפסיקי לקרוא חדשות"
אמא אומרת ולוקחת עוד לגימה מהקפה הרותח והמתקתק שלה, ששורף לה את הלשון
שירה מקריאה לאמא את החדשות מאתר האינטרנט.
"פיגוע – 2 הרוגים ופצוע קשה"
"אינתיפאדה שלישית"
"אם יהיה צורך, נצא שוב למבצע חומת מגן"
"יידוי אבנים בירושלים – 3 פצועים בינוני"
אמא של שירה לא רוצה שהילדה הקטנה שלה תתעסק בחדשות, מלחמה ומוות כל היום. היא לא רוצה שתדע כמה הרוגים יש, ושתיבהל למשמע כל צליל של חריקת אופנוע שנוסע ברחוב, שמזכיר לה את הקיץ שעבר.
אבל המציאות הזו נכפתה על שירה במדינה שבה היא גרה, כי שם מלחמה ומוות זו שגרה.
שירה הייתה תמימה פעם.
"לא לאלימות כן לשלום.. נכון?"
שירה התבגרה אחרי כמה מלחמות.
כל אזעקה הוסיפה קמטוט קטן בצידי פניה,
כל משפחה שכולה הביאה איתה יום מלווה בשקים שחורים מתחת לעיניה החומות הכהות,
כל פיגוע החליש במעט את ליבה הקטן.
שירה לא הבינה.
שירה שוחחה עם ידיד אינטרנטי פעם, שהיה סבור ובטוח שלה ולבני משפחתה מגיע למות.
היא ניסתה לשכנע אותו שמגיע לה לחיות, להיות יהודיה, להיות ישראלית.
אחרי שעות של ניסיונות מתישים וחסרי תועלת להכניס בשליח אללה קצת הגיון, ויתרה.
אז אמא, אני מצטערת שאני מקריאה לך את החדשות,
אני יודעת כמה זה מכאיב לך.
פשוט, עמוק עמוק בתוך הלב, יש בי את התקווה שתגידי לי שזו רק תקופה חולפת, ושבקרוב, תיקחי אותי לטיול בירושלים.
תגובות (0)