חתונה אחרת

היא הודיעה לו שבוע לפני כי הוזמנה לחתונה של עמית לעבודה. היא חייבת לבוא ולכן גם הוא.
וכאילו להכעיס, דווקא בערב הקבוע בו נהג לשחק טניס.

הוא ממש לא אהב ללכת לאירועים כאלה. הרגיש בהם נטע זר. את חתן השמחה הוא בלאו הכי לא מכיר. ואת הכלה, מן הסתם, גם לא.
(למי שמצפה לטוויסט בעלילה בו יסתבר כי הכלה היתה חברתו בעבר אקדים ואומר שזה לא מה שעתיד לקרות. אולי בסיפור אחר, אבל לא כאן).

הוא עוד פחות אהב לוותר על המפגש הספורטיבי השבועי משני צדי הרשת, כמו גם על כוס הבירה הצוננת ושיחת החולין שלאחר מכן.

"המגרש כבר הוזמן, ממש לא נעים לי" ניסה את מזלו למרות שידע מראש שהסיכוי קלוש.

כדרכם של ימים, גם יום החתונה הגיע.
היא, כמובן, הזכירה לו שוב באותו הבוקר. "תבוא הביתה מוקדם. ושתהיה מוכן בזמן. אני לא יכולה לפספס את החופה". האמת שאת הטניס הוא בטל כבר בשבוע שעבר, אבל בינתיים שכח מדוע. החתונה פרחה לחלוטין מזכרונו. למרות זאת ענה בנונשלנטיות: "לא צריך להזכיר לי. אני יודע".

בעל כורחו הוא נטש את המשרד בעוד מועד, התרחץ, התלבש חגיגית והיה מוכן בזמן. היא – לא.

כמו תמיד הם יצאו באיחור. כמו תמיד הוא ניסה להדביק את הפיגור בנהיגה מהירה ועצבנית. שלא יחמיצו חלילה וחס את החופה.

למרבה המזל התנועה בכבישים היתה דלילה באופן מפתיע. הוא אפילו חמק ללא פגע ממכמונת מהירות אחת ושתי ניידות משטרה שחלפו על פניו באורות מהבהבים וצופרים מחרישי אזניים – אולי שעטו לביעור פשע חמור משלו, אולי גם הם מיהרו לאותה החתונה או לאחרת.

הפלא ופלא, הם הגיעו בזמן. למרבה הפלא הוא גם מצא חנייה בקרבת מקום.
בכניסה לאולם קיבלו את פניהם אנשים לא מוכרים לו. נראה היה לו שגם לא לה.

על דלפק המארחת היו כתריסר גביעים חרוטיים עם נוזל סגלגל ופלחי תפוזים לא מקולפים הנעוצים בשפתותיהם.
"התכבדו בבקשה בקוקטייל הבית" הציעה המארחת בנימוס תוך שהיא מעיינת ברשימת המוזמנים והקצאותיהם לשולחנות.

משלא איתרה את שמם גם אחרי שהם חזרו וביטאו אותו בדיקציה שלא הותירה מקום לספק, ביקשה המארחת לראות את ההזמנה "…. אם במקרה הבאתם אותה" הוסיפה בנימה מתנצלת.

במקרה ההזמנה נמצאה.
המארחת בחנה והחזירה אותה מייד ליד שעדיין היתה מושטת לפנים. "זה אכן המקום. אבל הערב מתקיימת כאן חתונה אחרת. החתונה שלכם בשבוע הבא. טעיתם בתאריך" פסקה בחיוך מאופק.
היא הבחינה בקורטוב דק של גיחוך בעיני המארחת. הוא שם לב שעיניה גדולות וירוקות ושיש לה גומות חן מקסימות בלחיים.

היא אמרה לו: "מזל שעדיין לא שילשלנו את המעטפה לתיבת המתנות". והוסיפה: "איזה מזל שהחתונה לא היתה בשבוע שעבר".
הוא רצה לומר "חבל שהחתונה לא היתה בשבוע שעבר" אבל נצר את פיו.

כל הדרך חזרה הוא הרהר שגם בשבוע הבא יפסיד את הטניס.