חתולים.
יש לי חתולים. הרבה מהם,
אבל גם אין לי אף אחד,
אתם מבינים, איך חתול יכול להיות שלי?
כשאימא אומרת שאני שלה ושאסור לי לחזור מאוחר.
אימא גם לא אוהבת חתולים (ללא אפליית גזע, צבע ומין), היא אומרת שהם מלוכלכים ושהמראה שלהם זזים (בחתוליות) עושה לה בחילה.
זה דפוק. לחתולים יש OCD, הם נקיים ברמות. הם גם התחילו לפנות את החרא של עצמם באופן שיטתי הרבה ליפני המצאת הביוב הדולף שלנו.
שלא לדבר על זה שאנשים פעם חשבו שמים גורמים למחלות ולכן לא התרחצו חודשים.
החתולים חמודים, הם שקטים ואני ממש אוהב לדמיין שהם מבינים אותי. זה קל. הם מסתכלים עלי בעניים מורחבות. הם גם באים כשאני קורא להם והולכים כשאני הולך. ומחכים-כשאני חוזר הביתה בערב-ואומר להם לחכות, עד שאביא משהו לנשנש. לי ולהם.
אימא תמיד חשבה שאני כזה אדיב ונדיב כשכל פעם הייתי מתנדב להוריד את הזבל.
פשוט רציתי לדבר עם החתולים, כי גם אם הם לא שלי, אני בטוח שלהם.
תגובות (1)
אעאעאע אני אוהבת חתוליםםם ויצא לך סיפור שממש מתחבר אליייי. מאד נחמד מצידו של הנער הזה (אתה?). אהבתי מאד. וגם בדיוק לפני שנייה ראיתי פרקים של חתולנובלה אז יצא צירוף מקרים משגע XD תראה ביוטיוב, זה ממש מצחיק. עכשיו תיקונים: 1. אחרי "הרבה מהם" אל תרד שורה, כי לא עוצרים בפסיק. 2. שים נקודה ב"ואין לי אף אחד" ורק אז תרד שורה. 3. המשפט השלישי (לפי כתיבתך) קצת לא קשור מבחינת התוכן. אני חושבת שהתכוונת ל: "אתם מבינים, איך חתול יכול להיות גם שלי וגם לא שלי?" או משהו. 4. *לפני המצאת הביוב *בעיניים מורחבות. 5. "…ומחכים-כשאני חוזר הביתה בערב-ואומר להם לחכות…" אין טעם למקפים. מקף תפקידו לחבר בין שתי מילים. קו מפריד, מפריד בין שני חלקי משפט. איך מבדילים ביניהם? בין המקף למילים אין רווח ובין הקו המפריד למילים יש רווח (משני הצדדים!). אבל גם למקף וגם לקו מפריד אין טעם להיות פה. פשוט תוריד אותם. הביקורת נועדה לשיפור הכתיבה.