חסרת תקווה

אני לא מבינה למה ציפיתי ,
הרי כל פעם זה שובר אותי מחדש …
כל פעם אני מבטיחה לעצמי ,
ושוברת את החומה .
אני לא מבינה איך הרשתי לעצמי ,
אינני מבינה איך רגש קטן ומציק ,
הישתלט עליי ,
גרםלי לאבד את שפיותי ,
לשנות את עצמי .
לבכות לילת וימים ,
לחפש אנשים ,
להוציא את העצבים .
זה גדול עליי ,
ואני רק ילדה קטנה ..
אני אינני מבינה עוד מזה אהבה .
אך אם יכולתי ,
הייתי משנה ,
את העולם האכזר והמר ,
שכל יום גורם לי לסיים אותו עם קללה .
והימים הורגים ,
בשרי אדום מתמיד ,
ליבי צמא לעוד ,
אך הלב שבור עד מאוד ,
וזה עוד לא יקרה ,
זה גם לא קרה ,
אני לא יבין אפעם את משמעות המילה ..
וזה יבוא ,
אך אני לא רואה ,
אני שבורה ,
חסרת תקווה .