חנונים יוצאים לפעולה! משימה ספורטיבית

"אני חושב שהם הלכו" מלמל מאור בעוד מסתכל דרך השיח הקוצני, "אבל זכרו שלא נוכל להיות בטוחים!" הוסיף בחתימות.
"אבל מאור אנחנו לא נוכל להישאר פה כל היום! ניצטרך לנצח אותם איך שהוא!" ענתה לו טליה בפחד,
"זה דיגלאים לא בסיס צבאי" גלגל בן עם עיניו בשעמום ונשען על העץ הקרוב, "אתם ממש פתטים" אמר בקרירות ושלף מכיסו פלייסטיישן קטן עם מסך ירוק באמצע והתחיל לשחק בוא עם עיניו העיפות.
"רועי קום!" אמר מאור וניענע את כתפו.
"הההאאממממנננממממעעעעעממממממ….." הוציא רועי קול עייף, "עוד חמש דקות" משך בכתפיו והסתובב לצד השני.
"למה אתה ישן בכלל?" שאלה אותו טליה.
"כי….. זה…….. נו! עזבי אותי, לישון" אמר רועי בחוסר הגיון.
"טוב מספיק, אתם צוות לא פעיל בעליל!" פלט מאור מפיו, "אני יוצא לקחת את הדגל!"
"חחח…" הוציא בן גניחה קלה, "מי אמר שתשיג אותו?" ענה לו בקרירות.
"טוב מספיק! תצא כבר! אני גם רוצה להתקלח היום" אמרה טליה במהרה ודחפה אותו החוצה מעבר לשיחים.
"מתקלחת?" אמר בן בחלקלקות.
"סוטה"
מאור הזדחל על הדשא והשתדל להמניך פרופיל, הוא ראה את אחד הילדים מהקבוצה השנייה מתקרב אל הדגל בקלילות מכיוון שידע שהדגל כבר בידיהם.
"רונן!" צעק המנמן שהתקרב לדגל, "יאללה אחי בוא נגמור את זה וניתן את הדגל למדריכה" צעק השמנמן לילד שישב ליד הדגל.
"שנייה גבר אני רק מסיים את השלב" החזיר לו תשובה באדישות והמשיך לשחק בפלאפון.
"נו אבל זו כבר הפעם החמישית שאתה אומר את זה" אמר לו השמנמן בעוד מאור הזדחל עוד.
"שנייה, איזה לחץ!" ענה לו רונן בהדגרות בעוד מאור קם מהזדלחותו ורץ לעבר הדגל.
"אההה…. רונן! נראה לי שזה הזמן להביא את הדגל למיכל!" מיהר השמנמן במשפטו. רונן הסתכל במה מדובר וראה את ילד שחור השיער רץ לעבר הדגל.
מיד ניסה להוציא את הדגל מהמקום אך הדגל נתקע לו, וראה איך מאור מתקרב עוד ועוד. רונן ביקש עזרה מחברו והשניים ניסו יחד להוציא את הדגל, אך מרוב שהתמהמהו והיו מלעי לחץ הדגל לא יצא ממקומו.
מאור כבר הגיע גם הוא לדגל ומסתכל בעיניהם התחרותיות שמתחריו, הוא הושיט גם הוא את שתיי ידו לדגל ומשכו שלושתם מוטו.
"נו! למה זה לא יוצא?!" אמר השמנמן בעצבים והמשיך למשוך. לפתע הצליחו שלושתם לשחרר את המוט מהאדמה והחליפו מבטים אחד אחרי השני. מיד ניסה מאור למשוך את הדגל יחד איתו אך רונן וחברו היו שניים והצליחו למשוך חזק יותר.
"מאור חכה אנחנו באים!" צעקה טליה וסימנה לחבריה לקום. טליה רצה בכל כוחה ואחריה באיטיות רץ רועי המפהק שרק קם משנתו ואחריו הלך בקלילות בן ששיחק בפלייסטישן הפצפון.
מיד הצטרפה טליה ומשכה גם היא, אך עם זה שניסתה למשוך בכל כוחה ידעה שהם צריכים עזרה. מיד אחריה בה רועי בעוד התמתח מתיחות אחרונות והושיט גם את ידיו לדגל ומשך גם הוא ורונן וחברו נחלשו.
"איפה הקבוצה שלנו?!" שאל רונן בעצבים.
"אההה….." מלמל חברו ונזכר שנתן להם את העוגיות האורגניות שאמו הכינה לו, "אין לי שמץ!" מיהר לענות בעוד משך חזק יותר.
בן שהלך באיטיות הגיע בסופו של דבר גם הוא לדגל והושיט יד לעבר המקל להראות שהוא "מושך בוא" וביד השנייה שיחק בפלייסטישן.
"יאללה, אנחנו תותחים" אמר בבוז בעוד עבר שלב במשחק.
"תסתום!" ענו כולם בעצבים ומשכו את הדגל. מאור שמשך בכל כוחו שיחרר את אחיזתם של השניים בעזרת שדרך על רגליהם בחוזק.
הם נשארו מאחור ומתיישבים על האדמה וממששים את רגליהם הכואבות ורואים את החנונים שהפסידו להם רצים למיכל המדריכה ומביאים לה את הדגל.
"בבקשה מיכל!" אמר מאור והביא לה את הדגל.
"נחמד… כל הכבוד" אמרה באדישיות, "אבל הפסדתם"
"מה?!" ענו כולם במהירות.
"אתם רימיתם! דרכתם על רגליהם של הילדים מהקבוצה השניה!"
"זה בהחלט נכון גברתי הנאווה" אמר רונן בסנוביות והגיע גם הוא, "שמעתם אותה! אנחנו ניצחנו"
"האמת שגם אתם לא" הוסיפה המדריכה.
"מה?!" מיהר לומר.
"נשארתם ליד הדגל ולא הבאתם לי אותו, וזה לא חוקי שעשיתם שמירה עליו"
"אבל…. אבל!!!! לא!!!!" נרתח רונן, "חכו חכו יחידת חנונים! אני אנצח אתכם!" הצביע עליהם בחוצפה והלך משם בסנוביות.
"טוב לפחות לא חטפנו מכות נכון? עשינו את זה כמו ילדים גדולים" אמר בן ועבר עוד שלב במשחק
"אני אראה לך איך עשינו את זה כמו גדולים!" רתח מאור ומיד נשלחו אל בן כאפות חזקות עד שלחיו היו אדומות כעגבניה תרייה משאר החבורה.
"בסדר בסדר!"