חם ומתוק.

לחמנייה חמה וטרייה מהתנור, פלוס כף דבש בצד.
זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו.
חם ומתוק.
שילוב טוב ורפואה לנפש. ואני אוהבת את השילוב הזה בכל הצורות.
בכל הגדלים, בכל המובנים, בכל הצבעים.
עוגת שוקולד שהרגע נאפתה, בובת צעצוע רוויית פרווה.
ואנשים.
אנשים.
חמים ומתוקים.

אני חושבת שבורכתי.
זה לא מובן מאליו, לפגוש בצידה של הדרך, או ממש מולך, אנשים חמים ומתוקים.
לבבות פועמים ומהלכים. מזרימים דם לכל האיברים.
מזרימים חיים.
וזה לא ברור מאליו. השילוב הקטלני הזה. כי פגשתי גם בשילוב קטלני אחר.
חמוץ וקר.
קוטל חרקים מהזנים החדשים ביותר.
קוטלי אנשים.
קוטלי עצמם.
ואף פעם לא הבנתי. איך הם מצליחים להישאר כל כך אדישים?
כי גם בימי הציניות הכי גדולים שלי, אף פעם לא הצלחתי לתחזק את התדמית.
תמיד איכשהו הפשרתי.
אולי יש בי מין רדיאטור פנימי. לא מאפשר לי לבנות ממלכת קרח. לא משנה כמה פעמים נפגעתי.
איך הם מצליחים לשאת את כל הקרירות הזאת?
איך הם מצליחים לחיות כך לאורך זמן?
ליבי יוצא אליהם ופשוט בא לי להעניק להם חיבוק חם. חיבוק מתוק לכל אחד.
הלב שלי מפחד שהוא יקפא מעוצמת הקרח. יפגע מעוצמת הנעיצות.
אבל אולי יש איזו תקווה, שליבי יתרפא במהרה.
ואז יהיה שווה לספוג את המכה.
כי אצליח להזרים חיים גם לך.