חלום
איכשהו הגעתי לפה. אני לא יודעת איפה אני, אבל זה מקום יפה. הכל שקט, אני האדם היחיד כאן לכמה קילומטרים לפחות, השמש זורחת אבל לא חם מדי. אין יותר מדי עננים בשמיים, והדשא רך ונעים, עם המון פרחים יפהפיים ועצים ושיחים גדולים שמשאירים צל.
האוויר צח וריחו נפלא, רק כמה ציפורים מצייצות על הענפים, והאופק כולו ירוק מהפנט.
אני יחפה, יכולה להרגיש בדשא שנמעך מתחת לצעדיי, ואני לובשת שמלה לבנה ונוחה. לרוב אני לא אוהבת שמלות, לא אוהבת את ההרגשה הזאת, אבל משום מה הבגד הזה נפלא כרגע.
אני הולכת לקראת עץ, כי אני רואה שם חפץ קטן שמותיר ברק. אני נכנסת אל תוך צל הצמרת ונשענת על הגזע. לידי נח עט ממתכת, מה שכנראה עשה את הברק, ומתחת לעט יש גיליון דפים. יש דפים ריקים, ודפים עם שורות.
בהתחלה אני לוקחת דף ריק, וחושבת מה אעשה איתו. יש לי רעיון. אני מביטה בנוף שמולי, ומתחילה לעשות סקיצה. כשאני מסיימת לצייר, אני לוקחת דף שורות, ומתחילה לכתוב לכתוב לכתוב. לכתוב על הטוב, לכתוב על המחשבות, על השקט, על נפלאות העולם…
איזה מזל שהגעתי לפה. אני לא רוצה לעזוב.
לפתע נשמע רעש אזעקה והרצפה מטלטלת בחוזקה. אני מתעוררת במהירות ורצה אל המקלט, מסתכלת בחטף על השולחן. אני נעצרת בפתאומיות ומביטה בדפים. על דף ריק יש סקיצה נפלאה, של נוף יפהפה, ועל כמה דפי שורות יש יצירות נפלאות.
אני לוקחת אותם איתי וממשיכה לרוץ למקלט
תגובות (8)
היי אני כן אהבתי את הקטע. הוא יפה ועם כל הקטע של המציאות של האזעקות והכל, קצת עצוב. אני לא רואה סיבה לא לאהוב את הקטע הזה. ומוזה? היא לא תמיד באה מעצמה. לפעמים היא צריכה משהו שיגרום לה להופיע, כמו מאין הזמנה. תמונות, סרטים, מוזיקה, אנשים, מקרים בחיים, חלומות, מקומות… לכל אחד ההשראה באה מדברים שונים..
מוזה זה נפלא. הרבה פעמים הייתה לי מוזה מקליפים. פתאום- לא קשור בכלל לקליפ, בום! יש לי מה לכתוב! אוף, איך אני אוהבת את התקופות האלה של המוזה.
ותודה :)
קודם כל, קטע יפה, ובאותו זמן עצוב מהמחשבה עד כמה שהוא אמיתי. רואים שיש לך כישרון.
ועכשיו לגבי המוזה, זה משהו שיחזור אלייך לבד בזמנו. קשה לעזור לך בעניין הזה.
לפעמים לא לחשוב על כלום ופשוט להתחיל לכתוב עוזר.
אולי אפילו לרוקן את הראש ולחשוב על נושא שמעסיק אותך, או אם אין כזה, פשוט על נושא כלשהו.
ואז תראי לבד שאת פשוט כותבת וכותבת.
לראות דברים חדשים עוזר.
הכי חשוב לשחרר את הראש.
מקווה שהצלחתי לעזור איכשהו, גם אם אני חושבת שלא. ^^
אה ועכשיו פתאום שמתי לב שכתבת שאת לא אוהבת את הקטע וחושבת שהוא גרוע.
כמו שאמרתי, לדעתי הוא מאוד יפה וגם מאוד חודר למחשבות. הוא גורם לך לחשוב ולהעמיק בנושא הזה של המציאות ושל העולם הטוב והמושלם.
אני בכלל לא חושבת שהוא גרוע. לדעתי הוא מדהים.
תודה רבה :) כן, זה באמת עצוב כל החרא הזה עכשיו… צריך לגזור את עזה מהמפה, לקחת מפה של מערכת השמש שלנו, ולהדביק על פלוטו. קודם שיגמר להם האוויר/החום. מעחעחחעע!
ומוזה- באמת אי אפשר לעזור בעניין. אני שמחה שאת/ה מבין/ה באמת, כי גם אצלי זה פשוט מופיע. בבום. משום מקום הידיים מתחילות לכתוב ואין לי שליטה עליהן… זה מדהים ההרגשה הזאת. הו, לשחרר את הראש. מצטערת, אני האדם האחרון שיהיה מסוגל לעשות את זה. אני פשוט עשיתי לעצמי רשימה של המון המון שאלות עמוקות פילוסופיות שמעסיקות אותי המון זמן, ואנשים באינטרנט חושבים שאני מבוגרת יותר מהגיל שלי כי אני מדברת איתם על דברים בסגנון השאלות, ועל ספרים נפלאים שאף אחד לא קורא XD וגם בכללי, המחשבות והדמיון מטרידים אותי יותר מדי מכדי שאוכל להרפות מהם
תודה רבה (על הדבר השני שכתבת XD )
ואני חייבת לציין שלדעתי אין דבר כזה עולם טוב ומושלם. אין אפילו פיסה של טוב במקום הזה. אבל, שוב- זאת כבר שאלה שצריך להעמיק בה.
וזה בדיוק מה שאפשר למצוא בסיפור שלך – עולם טוב ומושלם קיים רק בחלומות, והמציאות הרבה יותר נוראית.
אני נהפכתי לאדם אופטימי(בערך), בזמן האחרון. אולי פחות פסימי פשוט. אני לא חושבת שהעולם שלנו יכול להיות מושלם, אבל אני די בטוחה שקיים איזור מושלם איפשהו(עד שמשהו יבוא ויהרוס את המושלמות שלו).
אני גם מגדירה 'מושלם' בדרך שונה, כמשהו שהוא לא בהכרח "קשת בענן וחדי קרן מעופפים", אבל עדיין טוב. משהו שיש בו איזון.
ככה שהוא טוב לך, כי אתה צובר ולומד גם מחוויות רעות. אז אני גם לא מחשיבה את העולם שבחלום כמושלם, אלא רק מין שילוב בין העולם שלנו לעולם שבחלום יכול להיות בערך מושלם.
הוא עדיין יהיה רע או עצוב, אבל זה משהו שאי אפשר בלעדיו.
בכללי לדעתי אין דבר מושלם. לכל דבר יש פגם כלשהו.
אפילו לדבר טהור יש את הפגם של הרק טהורות ללא למידה מהסביבה והחוויות.
וזאת בהחלט שאלה שזקוקה להעמקה, כמו המון שאלות אחרות.
עכשיו העולם נראה באמת אכזרי ורע, ויש ימים שאני פשוט יושבת ושונאת את מי שלוקח חיים תמימים(כל כוח עליון שנותן לזה לקרות).
אבל כמו שאומרים "אלה הם החיים", רק חבל שאלה החיים של חלק ממנו..
אממ והאמתי, ששאלת שאלות עמוקות וקשות באמת עוזרת לכתיבה. כי הכתיבה נהיית בעצם פיתרון לסיכום המחשבות שמתרוצצות לך בראש.
ואני הייתי יותר בעד לשגר היפופוטמים שורדים ובעזרתם למחוץ דברים^^
זה נראה לי פתרון מאוד טוב
וכן, פשוט נזכרתי בפעם האחרונה שקרתה לי ההשתחררות הזאת. הרגשה מדהימה וגם בשנייה יש דפים מלאים במילים.
רק המחשבה על הרגע הזה גורמת לי לרצות עוד יותר שהוא יקרה שוב
עולם טוב בהחלט קיים רק בחלומות. ואני חייבת לציין בחלומות בהקיץ של אנשים מפגרים שלא מבינים ומפנימים את האמת. -סליחהאנשים-
הו, אני לא זוכרת מתי באמת הייתי אופטימית? חוץ מהזמנים האלה שאני מתפנגרלת (מכירה את הביטוי?) אבל אח"כ אני מקללת ורוצה להרוג את האנשים שגרמו לי להתפנגרל.
בקשר לאיזור מושלם- לאבא שלי יש איזה קטע להאמין שאיפשהו שם ביקום יש כוכב לכת של שרקנים חכמים והעולם שלהם מושלם XD הוא אוהב שרקנים XD
יש יותר מדי שאלות שזקוקות להעמקה. ולרובן גם לא יהיו תשובות. חוץ מזה שמשמעות החיים זה 42 ^^
מי שלוקח חיים תמימים זה רק המוות, והמוות זה לא "אלה החיים", מוות זה "זה המוות". קצת אירוני, לא?
על פי החפירות שאבא שלי חפר לי על שני פילוסופים הגעתי למסקנה שמחלת מין עוזרת לכתיבה ולפילוסופיה עד שאתה משתגע/מת ממחלה.
כן, ההשתחררות מדהימה. הייתה לי תקופה של שבועיים ביוני- אני לא אשכח אותה לעולם.