חיים של טאמבלר – פרק 1

"מלאניייי….!!!" שמעתי צעקה. אבל צעקה מפחידה.
הבטתי בפסנתר הגדול שבו אני מנגנת את המנגינה של Someone Like You של אדל, ניסיתי להתנתק ממנו ולא הצלחתי. "מלאני!!!!" הצעקות הגבירו את קולן. התחילו לדפוק בדלת חדרי.
אני הייתי קפואה ומפוחדת ועדיין המשכתי לנגן בפסנתר..
זה היה מוזר כי אני מעולם לא ידעתי לנגן משהו מקצועי כלכך בפסנתר..
לפתע התחלתי לנגן את Skyfall של אדל.. והתחלתי לשיר..
נגיעה רכה בגבי גרמה לי להתעורר.
קלטתי את עצמי, במציאות, יושבת על מיטתי כשהראש שוכב על משהו שעשוי מעץ. הרמתי את ראשי וקלטתי את הגיטרה שלי עלי.
מאחורי ישבה אחותי והבטתי בה.
"מה קרה לי?" שאלתי כאילו איבדתי את הזיכרון.
"את יודעת שאת שרה מתוך שינה?!" גיחכה ג'ס.
"הא?! שרה?" הופתעתי.
"כן, באתי לחדר וראיתי שאת ישנה על הגיטרה, התחלתי לקרוא לך כי אמא אמרה שאנחנו יכולים לנסוע לבית החדש, שהוא כבר מרוהט,ואת ישנת כמו דוב באמצע החורף ואז התחלת לשיר שירים של אדל.. סקייפול ועוד משהו.." הסבירה.
עצרתי את נשמתי והסמקתי.
"אל תגידי לי שצילמת את זה." רטחתי מכעס.
"אהא, צילמתי." צחקקה.
"לא! מתחקי!" נבחתי.
"אין סיכוי!" גיחכה.
"אז אני אמחוק" איימתי.
"את לא יכולהה אמא אמרה שאסור לך לגעת באייפון שלי ולי אסור בשלך." אמרה כמחוקקת חוקים.
"נו בואי כבר, לפני שאמא תרצח את שתינו" אמרה לי למהר.
מיהרתי לשים את הגיטרה בנרתיק שלה ולקחת את כל מה שנשאר מחדרי הישן, נפרדתי ממנו לשלום כמו עם אדם ואמרתי שהיה לי זמן טוב בחדר השבור הזה, ואז נזכרתי שאמא שלי הבטיחה שבחדר החדש שלי יהיה גם חדר בגדים גדול וחדר לכל אוסף הגיטרות שלי.
נכנסתי לאוטו וראיתי שם את…