חיים קשים… פרק 5- פרק הסיום!

נו טוב, הן הלכו…. הלכתי לחדרי ונשכבתי על מיטתי בשמחה. איזה כיף שיש לי חברות טובות! "איזה כיף שיש המון חברים, המון חברים בכל מיני צבעים….." זמזמתי לעצמי. חחח…..
נרדמתי במהירות כי כבר היה חושך והייתי עייפה. למחרת עוד פעם לקחתי לביה"ס בגט עם שוקולד ולקחתי גם עוגה שאמא אפתה. 6 פרוסות עוגה. אל תחשבו שהכל בשבילי. נו באמת, אחרי הכל, אני לא זללנית… הלכתי לביה"ס וזמזמתי בשמחה. הגעתי לשער ביה"ס והגיע הצלצול. רצתי לכיתה והתיישבתי במקומי. חיפשתי בעיניי את שתי חברותי הטובות- שחר וגילי ואת 3 החברות האחרות שלי: ליאם, מאיה וגאיה. תכננתי לספר גם לחברותיי האחרות על הצליאק. אחרי הכל, הן גם חברות שלי ואני לא מתביישת בצליאק שלי. ראיתי את ליאם, מאיה וגאיה יחד, מתקרבות אליי. זה מפני שנופפתי להן וסימנתי להן לבוא אליי. אחרי כן ראיתי את שחר וגילי מתקרבות אליי. ואז, כשכולן היו במקומי, חילקתי את פרוסות העוגה, אחת לכל אחת. נתתי להן לטעום, גם אני אכלתי. אחרי שמאיה, גאיה וליאם חיסלו את העוגה במהירות, (וגם אני, שחר וגילי) הן שאלו למה חילקתי להן את פרוסות העוגה. הסברתי להן את מה שהסברתי לשחר וגילי והן התלהבו מאוד… שמחתי. הן אמרו לי תודה ונגשו למקומותיהן (גם שחר וגילי) מפני שהמורה בדיוק נכנסה ואמרה בוקר טוב. למדנו ובהפסקות שיחקנו, דיברנו וצחקנו. בסוף היום, בלכתי הביתה, דיברתי עם חברותיי ואמרתי לכולן שהן יכולות לבוא אליי הביתה ונשחק. שמחתי כשהן הסכימו. רצנו לביתי ודפקנו. אמא פתחה את הדלת וקבלה אותנו בשמחה. היא חייכה אליי בפזילה וצחקה. היא הזמינה את כולן לאכול פתיתים ושניצל ללא גלוטן. שחר וגילי, רצו בשמחה לאכול ואחרי רגע קל, גם ליאם, מאיה וגאיה הסכימו לאכול. השלישייה הגיבה בדיוק כמו שחר וגילי שאכלו אוכל בלי גלוטן בפעם האחרונה. הן התלהבו. יאמי! כן. גם הן בקשו את המתכון. חחח… כל היום שיחקנו שישתינו בשמחה ובהנאה. שיחקנו במשחקי קופסה, במחשב…
לא חשבתי על הצליאק שלי כלל וכלל. הוא לא הפריע לי. האמת? דווקא שמחתי שיש לי צליאק.
ובזכות חברותיי הטובות, הצלחתי להתמודד איתו ולהבין, שזה ממש לא נורא.
הכרתי מאכלים טעימים ונפתחתי לעולם חדש מלא הפתעות טובות ורעות.
למדתי המון דברים חדשים ואני בטוחה שעוד יהיו לי הרבה הפתעות בחיים. את השלב הקשה כבר עברתי ובהצלחה!
היי חבר'ה! תאחלו לי הצלחה בהמשך הדרך!
שלכם,
רוני :)

הסוף!