חיים מושלמים ?! לא.. וכאן הכל התחיל – פרק 5

ישבתי המומה על הדשא ונוי הגיחה מאחורי.
"אפשר?" שאלה בעדינות.
"זו מדינה חופשית," עניתי. היא חייכה חצי חיוך והתיישבה.
"סליחה על מקודם.. אני לא רגילה לאנשים חדשים.." אמרה.
"זה בסדר, כבר שכחתי.."
"אז..? למה את ככה?"
"סתם, רבתי עם אחי." היא צחקה.
"משהו מצחיק אותך??" שאלתי בשוק.
"אני פשוט לא מבינה למה את עושה מזה כזה עניין, אני רבה עם אחי כל הזמן."
"זה לא אותו הדבר, אני ואחי אף פעם לא רבנו קודם." המשכנו לדבר, ישבנו שם אולי שעתיים עד שמיס בי קראה לנו לאכול. ארוחה כזאת לא אכלתי המון זמן. היה שם הכל! ומותר לי לאכול מזה, ולא ירביצו לי.
אכלנו, צחקנו, דיברנו ושרנו, האווירה הייתה כל כך כיפית ונעימה שפתאום לא רציתי שזה יגמר.
התפזרנו לחדרים, לירוי כמובן ישן עם הבנים ואני עם הבנות.
בבוקר הלכתי לחדר של הבנים וביקשתי לדבר עם לירוי..
"אני מצטערת. אני לא רוצה שנהיה ככה!" הוא הסתכל עליי, ואסף אותי לחיקו.
הוא נשק לי על המצח וחיבק אותי חזק.
"לא מאי, אני מצטער."
חיבקתי אותו חזק ולפתע הוא התחיל לצרוח. התרחקתי ממנו בבהלה.
"לירוי?!" צעקתי. הוא התקפל בכאבים, הוא נראה סובל כל כך, לא יכולתי לראות אותו ככה.
"מיס ביי !! מייקל !! נוי !! מישהו?!" התחלתי לצרוח. ופתאום דממה. הסתכלתי על לירוי, כולו מזיע וחסר הכרה.
ישבתי עם לירוי מעולף בין זרועותיי וצעקתי בחוסר אונים לעזרה. פתאום ראיתי את מייקל רץ לכיווננו.
"מה קרה לו??" שאל בלחץ.
"אני לא יודעת!! דיברנו ופתאום הוא התחיל לצעוק, וכמה שניות אחר כך הוא התעלף." יבבתי.
מייקל חיבק אותי קלות ואמר שיהיה בסדר, הוא העמיס את לירוי על כתפיו ורץ איתו אל תוך הבית.
מייקל השכיב אותו על הספר, וניסה את הטריקים הכי ישנים בספר.
הוא ניסה להרים לו את הרגלים, ולשפוך עליו מים, וכשלא הייתה ברירה גם סטר לפניו, אבל זה לא עזר.
כנראה נרדמתי כי כשהסתכלתי על השעון השעה הייתה שבע בערב.. ארוחת ערב ואני ממש לא רעבה..