חיים מושלמים ?! לא.. וכאן הכל התחיל – פרק 4

"לירויי?!" צעקתי בבהלה. הוא לא ענה.. כשהגעתי אליו מצאתי אותו סתם, בוהה בעננים. ודמעות היו בעניו.
"הכל בסדר?" נגעתי בכתפו בעדינות.
הוא התיישב, והתיישבתי לידו.
"לא, מאי." השפיל את מבטו. "הכל ממש לא בסדר." הסתכלתי עליו, שבר כלי. כל כך הרבה עצב היה בעיניו, כל כך הרב כעס ופחד.
"אני אכזבתי אותך, הבטחתי שאני אשמור עלייך, הבטחתי שיהיה לך טוב! אבל אני לא מצליח, אני פשוט לא מצליח." הוא הניח את ראשו בין ברכיו. בוכה. אחרי כל כך הרבה שנים הגיע הפיצוץ. אבל הוא בגללי.
"לירוי על מה אתה מדבר?! אתה הצלת אותי! היית רק בן שתיים-עשרה, רק אח גדול- וקיבלת את האחריות עליי. יכולת להשאיר אותי שם , ופשוט לדאוג לעצמך אבל בחרת לדאוג לי. אני לא מוכנה לראות אותך ככה! לא שאני יודעת שאני הסיבה. אז נכון, לצערי אני לא תמיד מאושרת, ואני שונאת לעבור ממקום למקום. וכן, הייתי שמחה שיהיו לנו חיים נורמאלים, ושנשאר במקום אחד. אבל כל זה לא שווה בלעדייך.. אני מעדיפה לחיות על קוצים לדעת שאתה איתי." גם אני בכיתי עכשיו.
"מאי, את לא מבינה כלום !!" הוא צעק.
"למה אתה צועק?" שאלתי מבוהלת.
"כי ככה! את חיה בעולם האמיתי!! מאי, בעולם הזה לא חשוב הכוונה חשוב התוצאה! ולא משנה כמה רציתי להגן עלייך סבלת! כל מכה שקיבלתי הייתי מאושר שזה אני שכואב לו ולא את! וכל מכה שקיבלת שרפה על עורי כאילו הכו אותי. את חלק ממני, ואני איכזבתי אותך. ואם את לא רואה את זה מגיע לך!"
הוא קם והלך.
אני לא מאמינה שהוא אמר את זה עכשיו.