חיים אחרים-פרק ב

אור גדול סינוור את עיניו,אייל כבר היה בטוח שתם זמנו וככה נראה העולם הבא.
אבל לפתע מצדו השמאלי שמע קול מוכר ממרר בבכי "איילי,תחזיק מעמד בעל שלי,בשביל שון ותמר,אני מתחננת".
הוא אינו מרגיש את גופו,עיניו מופנות כלפי התקרה כשפלורוסנטים חצי עובדים חצי מקרטעים חולפים על פניו במהירות בזמן שהוא מובהל אל חדר הניתוח,אייל ידע שיכול מאוד להיות שסופו קרב,אבל למען האמת שנים רבות הוא לא הרגיש "חי" כל כך.
תפאורה לבנה וסטרילית קישטה את החדר,איש גדול עם חלוק לבן הביט בו,לחש תפילה והזריק לו מנת הרדמה.
הפעם הבאה שאייל פתח את עיניו הייתה לאחר שבועיים שבהם היה מורדם ומונשם,אייל איבד את כושר הדיבור לצמיתות,איבד רגל ואת הקריירה המפוארת,אבל עדיין היה משהו קטן שהחזיק אותו בחיים,פתח של תקווה שנתן לו את הכח להתעורר בוקר בוקר לחיוו של אדם נכה טוטאלית,ילדיו,אותם ילדים שזנח לטובת הקריירה שנעלמה כלא הייתה,אותם ילדים שנטש לטובת הכסף,ילדים ששכח בגלל כסף שכולו הלך להוצאות השיקום והניתוחים.
בעודו מתגורר לבד ומסתייע בעובד זר שסועד אותו,כתב צוואה כנודע לו שסופו קרב.

"ילדי היקרים,מאור עיניי.
לא אוכל לתאר לכם את מידת הצער שאופפת את עולמי האפור,לא נוצרו המילים שיעבירו בכם את תחושתי מאז אותה תאונה ארורה,היום כשאני כבר בן 50,ללא יכולת לאכול לבד,להתפנות לבד או להתקלח לבד כשרוב זמני אני מרותק למיטתי ללא יכול תקשור עם העולם שסובב אותי,היום,היום אני מבין,אני מבין שגם לפניי התאונה חיי לא היו חיים,לא חוויתי,לא הרגשתי ולא הענקתי לכם ילדי את החום והאהבה שאתם כל כך ראויים להם.
אולי אין לי פרוטה וגם לא נכסים ולכן לא אוכל להעניק לכם חומריות,אבל אני חושב שיש לי בשבילכם את המתנה הגדולה ביותר עלי אדמות,המתנה הגדולה ביותר שיכולתי לבקש לעצמי כשהייתי בגילכם,הבטיחו לי,חיו על פי הצעתי-נצלו כל יום כאילו זה יומכם האחרון,חיו את הרגע וזכרו את המוות.
MEMENTO MORI
מימני,האבא שמעולם לא היה לכם"
https://www.facebook.com/siporimvshirimliran