חייים קשים… פרק 3

לקחתי כמה בשקית ועברתי לדבר הבא.
הדבר הבא, זאת אומרת, הדוכן הבא, הכיל מאכלים שנראו לי מגעילים.
לא רציתי לטעום אותם.
אמא אמרה לי ברך: "אוי, רוני, מה קרה? את לא רוצה לטעום את הלחמים? זה לא נראה לך טעים?
אז יש לי רעיון: אני אכסה את עינייך ואכניס לפה שלך את המאכלים הללו. מה את אומרת?"
'זה דווקא רעיון טוב' חשבתי לעצמי, וגם אמרתי לאמא זאת.
אמא כסתה את עיניי בכף ידה ואמרה: " תפתחי פה גדול…" והכניסה לתוך פי את אחד מן המאכלים.
זה היה ממש טעים! איך זה יכול להיות שלחם ללא חיטה הוא טעים?הייתי מוכנה לטעום עוד מאכל ללא עצימת עיניים. הסרתי את כף ידה של אמא מעיניי ולקחתי שליש בגט שהיה שם. הוא גם היה טעים.
אמא קנתה כמה כיכרות לחם ללא גלוטן וגם כמה בגטים.
הלכנו שתינו לאוטו בשמחה וכל הדרך הביתה צחקנו ופיטפטנו.
זו היתה דווקא התחלה לא רעה לחיי החדשים ללא גלוטן.
למחרת הלכתי לביה"ס עם שליש בגט עליו ממרח שוקולד שמותר לי.
בכיכר פגשתי את שתי חברותיי הטובות: שחר וגילי. הלכנו יחד לביה"ס ובדרך אמרתי להן על זה שגילו לי את הצליאק. כל חברותיי הרבות יודעות שיש לי כאבי בטן (כי אני מקובלת אז כולם יודעים זאת) אך לאף אחת לא סיפרתי שאני יודעת למה, כמובן שזה בגלל שעד אתמול לא ידעתי למה.
אז בקיצור, אמרתי להן שאתמול נודעה לי הסיבה לכאבי הבטן שלי ולזה שאני נמוכה יחסית לגילי וגם רזה נורא. הן הגיבו בסקרנות וחשש: "מה? באמת? איזה מסכנה!" הן אמרו. אני עניתי להן שאני לא מסכנה וזאת עובדה. "למה עובדה ?", הן שאלו, "מפני", עניתי, " שאתמול הלכתי עם אמי לדוכני מכירות דברים ללא גלוטן והיו שם דברים טעימים לאללה! אז אי אפשר לומר שאני מסכנה כי יש לי דברים חלופיים לדברים שאני אוהבת." סיימתי את דבריי בדיוק שהגענו לשער ביה"ס. אמרתי לבנות: "תראו, עוד מעט יש צלצול.
נמשיך לדבר על העניין בהפסקת אוכל. היום הבאתי בגט ועוגיות ללא גלוטן. אולי, אם תרצו, אביא לכם לטעום. זה נורא טעים. ביי! נתראה בהפסקת אוכל.
בהפסקת אוכל, לאחר שעתיים משעממות נורא, שחר וגילי נגשו אל מקומי ואני הוצאתי את השליש בגט
ואת העוגיות. נתתי להן לטעום את העוגיות והן קפצו משמחה ואמרו שזה נורא טעים, אפילו יותר מעוגיות רגילות. אמרתי להן, שאם הן רוצות, הן יוכלו לטעום גם מן השליש בגט עם שוקולד. ראיתי שהן התלהבו
ושמחתי. עכשיו גם חברותיי מכירות את המאכלים הללו ויודעות שהם טעימים. הן הבינו.
אכלתי את הבגט ויצאתי איתן החוצה, לנשום אוויר. דיברנו וצחקנו והזמנתי אותן לבוא אליי.
הן הסכימו בשמחה וכשכבר היה צלצול, נכנסנו לכיתה בריצה. עד שתיים, חשבתי על מה שיהיהלי, על חיי החדשים, ויותר מכל, על זה שיהיה לי תמיכה רבה משתי חברותיי הטובות. זאת תהיה עזרה רבה, לפחות עד שאתרגל לחיי החדשים. כמובן שגם למדתי. הרי אני חכמה ואני רוצה שתהיה לי תעודה טובה.
בשתיים הסתיים יום הלימודים ואני, שחר וגילי הלכנו לביתי. אמא בדיוק נכנסה הביתה מקניות
ואמרה לי שהיא תבשל לי היום פסטה ללא גלוטן. מה? המאכלים שהמציאו… כל פעם מפתיעים אותי מחדש…
"אוקיי אמא. תקראי לי שהוא יהיה מוכן." אמרתי והובלתי את חברותיי לחדר. הן נדהמו למשמע דברייה של אמא. הן אמרו לי שאני יבקש מאמא שלי שתכין גם להן, אם זה בסדר. אמרתי שלדעתי זה בסדר והלכתי לומר לאמא. היא הסכימה בשמחה והוסיפה ספגטי לסיר.
חזרתי לחדר ואמרתי לחברותיי …