חייה של אם (פרק 1?)
"מה זאת אומרת הלכה?" צעקה קלי על ג'סטין המופתע.
"היא… היא השאירה את הפתק הזה, בוס…ית.." ג'סטין הנבוך הושיט לקלי דף החתוך מפנקס בית החולים.
"תודה על כל העזרה," קראה קלי בקול, "אבל אינני יכולה לגדל את הילדה. אני מפתחת מחלה שתוביל במוקדם או במאוחר למוות, ולא הייתי מאחלת לאף אחד שבאמצע ילדותו תאבד לו אמו. אני מעדיפה שהיא תגדל במציאות אחרת. אנא שימרו את ילדתי כאוצר יקר, ומיסרו לה את אהבתי. עכשיו חייה בידייכם. אתם תבחרו מה לעשות בה. אני מתחננת בפניכם, תנו לה את ההזדמנות לחיים טובים שאני לא יכולה לתת לה."
קלי ההמומה הרימה את עיניה מהדף ובכך שיקפה את פחדה.
"איפה התינוקת?" אמרה בקול קר כקרח.
"היא.. היא.. שם.. ל.. להביא לך אותה בוסית..?" אמר ג'סטין.
קלי הנהנה, ולאחר שג'סטין החל לרוץ, קראה אחריו לזרזו.
~~~~~
"הנה היא המתוקונת!" קלי נטלה בידיה את התינוקת בת יומה.
רק אתמול נולדה הפעוטה, ונראה שהייתה צחקנית וחייכנית, כנדיר לתינוקות שלא פגשו את אמם יום, מאז לידתם.
קלי חשבה מה לעשות בתינוקת. ניתן לאמץ אותה, אבל ..
בזמן האחרון מספר המאמצים ירד, מפני שפעם אנשים היו מעדיפים לאמץ ילד מאשר להוליד ילד, כי אז לא היו תכשירים כמו היום .. אז הלידה הייתה כואבת מתמיד. עכשיו, אנשים לא מעוניינים לאמץ כשהם יכולים להוליד ילד משלהם. ולעומת זאת, מספר הילדים שזקוקים לאימוץ רק עולה ועולה.
קלי הביטה בתינוקת ולא יכלה לכבוש את דמעותיה.
התינוקת הייתה יפה.. יפה ברמה אחרת.
הייתה לה רעמת שיער שחור, דבר נדיר מאוד בקרב תינוקות שרק נולדו, ועיניים גדולות חומות מעוטרות ריסים עבים. אפה היה מעוגל וחמוד. עינייה הצטמצמו כשחייכה, כאילו חייכו איתה יחד. לפי הבדיקות נמצא שמשקלה וגובהה סביר, אין לה חשש למחלות, ובסך הכל, היא תקינה.
קלי הופתעה.
אם אמה של התינוקת טוענת שהיא חולה, המחלה אמורה לעבור גם אל התינוקת…
מקרה נדיר ביותר .
פניה של קלי עטו ארשת דואגת באחת.
מה יעשו עם הילדה?
לפתע צץ במוחה של קלי רעיון.
היא חייכה אל התינוקת, וזו השיבה לה חיוך.
״תביא לי את טופסי האימוץ.״ אמרה קלי.
״מה?״ שאל ג׳סטין המבולבל, ״עכשיו? איפה תמצאי מאמץ בהתרעה כזו קצרה?״
״תביא לי את הטפסים ואל תשאל שאלות.״
ג׳סטין עדיין נותר מבולבל אך מילא אחר פקודותיה של קלי, וכעבור 5 דקות הוא הגיע, מתנשף, מזיע, וניירת בידו.
קלי חייכה ונטלה את הדפים.
היא עברה על הדפים, ובכל אחד מהם רשמה משהו לא מובן בתחתית.
״בוסית, את יודעת, אסור להוסיף על הטפסים עוד סעיפים ו…״ אמר ג׳סטין בדאגה לקלי. וקלי בתגובה רק חייכה מבלי להרים את עינייה מהדף האחרון.
״קח,״ היא אמרה ונתנה את הדפים לג׳סטין. ״קח אותם לרון. הוא ידע כבר מה לעשות איתם.״
״אבל…״
״בלי אבל. לך״
״רגע, אפשר לשאול אותך רק שאלה קטנה?״ שאל ג׳סטין בחשש את קלי המשתעשעת עם התינוקת.
קלי הנהנה.
״מה..״ אמר ג׳סטין, ״מה בדיוק רשמת על הדפים?״
״אתה לא רוצה שאני אסביר לך את החתימה שלי. עכשיו מהר לרון!״
ג׳סטין דפדף בטפסים ופער את פיו.
״את… את…??״
״אני הולכת לפטר אותך אם לא תמהר למשרד של רון.״
ג׳סטין מלמל משהו בתדהמה וברח עם הטפסים.
"אבל אמא!"
"את לא הולכת. וזה סופי."
לוסיל עלתה במדרגות בכעס תוך שהיא רוטנת על אי ההוגנות בכדור שלנו.
היא נשכבה על מיטתה והחלה לבכות.
'למה? למה להם מותר ולי אסור?' חשבה, 'הם עשו זאת בגיל שלי גם!'
היא חייכה לעצמה חיוך ערמומי.
'אני אלך לשם מחר, ויהי מה.' החליטה נחרצות.
למעשה, אילולא היו הוריה עושים זאת, לוסיל לא הייתה מנהלת את השיחה הזו עם הורייה. היא לא הייתה מנהלת איתם שיחות כלל. היא לא הייתה מכירה אותם.
הורייה של לוסיל אימצו אותה כשהייתה בת יומיים.
תגובות (3)
מדהים!!!תמשיכי מהר זה ממש יפה:)
לאב יו
מדהים!!!
תמשיכי ד-ח-ו-ף!!!!
לאוו יו♥
תודה :)
אני מקווה שיהיו עוד קוראים כדי שיהיה טעם להמשיך.. ♥