חושך, אתה משטה בי.

שקט, דממה, אל תדברו, אל תחשבו, תהיו בשקט, תתעלמו, תבהו באוויר כשבעינכם מבט פסיכודלי, תכניסו את עצמכם לטראנס, תשתגעו בתוך עצמכם.
כי אסור לכם לספר, לאף אחד, אף אחד לא יכול לדעת, אסור.
אסור.
שקט!, אסור לחשוב, גם על זה אסור, אם משהו יראה? אל תיפול! אתה נופל!
שמעו את הנפילה, תחזור לעמידה, מהר ותשים את המסכה! עם החיוך היפה.
מהר! נו תקום! למה אתה לא קם? לפני שאני נעלם…
תקום, אם אתה לא קם… יגלו אותך ואת השיגעון שלך, עכשיו אתה משוגע, אתה לא רגיל, אז תקום.
אם לא, אז אני אלך.
יופי, ילד טוב, עכשיו תשים את המסכה, תסדר אותה יפה.
שם חולצה ארוכה! אתה רוצה שיגלו את החתכים? עכשיו אתה לא משוגע יותר, נכון?
יופי, אתה ילד טוב, הם לא אוהבים אותך, אני כן.

"מי אתה?"
מה ילד? אני מישהו שרצה רק בטובתך.
"אבל מי אתה? אני לא יודע מי אתה, אני רוצה להבין…"
תעצום את העיניים, מה אתה רואה?
"חושך.. מי אתה?"
אני החושך, שבתוכך, אני היחיד שאוהב אותך.
"אז אני רוצה לראות אותך תמיד ולהרגיש אותך תמיד."
קח את הסכין ילד, קח אותו, וגם את הכדורים שם, ואת האציטון.
תתקע את הסכין בלבך ותבלע את הכדורים, עדיף לך גם לשתות אציטון.
"ואז אתה תמיד תהיה איתי?"
תמיד.
"מה עוטף אותי? חושך? מה עוטף אותי?"
אני.
"ולאן אלך? לאן אתה לוקח אותי?"
לשום מקום, אתה רק תעלם, כמו כל מי שרצה להיות איתי.
"אבל מה עם הורי? ואחיי? יש לי חברים טובים למרות הכל"
אבל הם לא אוהבים אותך, רק אני אוהב אותך.
"אבל.."
הס, אל תדבר ילד, תישן, בשקט.

זה לא שווה את זה, זה רק חושך, ומה עם האור? הבוהק?
תזכרו, החושך הזה, המצפון הדיכאון ההרגשה הזאת, היא משטה בנו.