חוק: אישור שקרים בכתיבה/הבטחות

בשיעור ספרות המורה לימדה אותנו על השיר של ביאליק, "לא זכיתי באור מן ההפקר" .
היה לי כלכך פשוט להבין אותו – להבין אותך ביאליק.
זה מפחיד לכתוב, מפחיד להיות ברגע שהאצבעות רועדות כשהן רוצות להחזיק את העיפרון, הן כמו גבר שהיה בחודש מלחמה וחוזר אל האישה . הוא רוצה לראות את הטיב שברא האלוהים בחתיכת בשר פשוטה וכלכך פשוטה- אך עם כלכך הרבה רוחניות וקסם משלה .. שנקראת אישה – רוצה רק לגעת בדבר היפה הזה ולפרוק את כל את החודש הנורא שחווה, דם חבריו .. הצרחות שמהבהבות בראשו כאשר הוא מנסה לרגע אחד להתנתק ממה שראה, התמונות הקשות .. הוא רק רוצה לחבור אל גופה כמו שבימים הטובים שהיה את כל הזמן שבעולם בקיץ הישן, שהשמיים היו שטופים בחום נעים ולא בשמש קודרת במדים ספוגי דם, כשהיער היה מקום לטייל בו בשלווה פנימית ולא מקור מסתור מהאויבים.. כשלשחק עם הטבעת באצבע שלו ולסובב אותה במקומה הייתה כאשר הוא היה מתוסכל כאשר היה מחכה על הכורסא בחנות בגדים שאהבה ולא רגע לפני ההסתערות על המחבלים בשביל לזכור שהיא איתו לא משנה מה.
ככה זה להחזיק את העיפרון כשהיד רועדת וצריך להשלים עם הכתיבה.
שכל מי שכותב פה, יודע בלב שלם.. זה כשאתה כותב – אין כזה דבר לשקר.
השקר הוא אפילו לא אפשרות שנכנסת אל הראש המלא מחשבות .. כי כשאתה כותב, אתה כותב בשביל עצמך, זה רגע השלמה שאתה יודע שיכול להיות שלא תחזור למי שהיית ממש כמו מלחמה.
בשביל שהנפש תפנים ותשלים עם האמת .. כי לשקר כשאתה כותב, זה לבגוד בעצמך. לבגוד בעקרונות שלך ובמי שאתה זה כמו לשקר שאתה מבטיח שתחזור מהמלחמה. כי זה הדבר היחיד שמציל את הכותב .. לכתוב. להפנים. ולהשלים. (כשכנראה הוא לא יחזור הביתה. )